נגיעה מתוקה

פרק:1

*לפני שתקראו את הספר חשוב לי ממש שתקראו את זה
אני רוצה להגיד תודה ענקית למושלמת שלי רומי שטרית שערכה לי את הכריכה המהממת הזאת וגם את המאחורה לספר שאני כותבת (הכריכה בתמונה למעלה ❤️)*
איזבל:

הוא גיכח ״מה קרה בילבי?,בלעת את הלשון״ הוא אמר בזמן שהוא מלטף לי את השיער הבלונדיני זהב שלי מתקרב עם ידו החסונה לכתף השזופה שלי אבל אני..״בן זונה״ צרחתי עליו ובעטתי לו בביצים כל כך חזק שאני לא יתפלא אם סירסתי אותו עכשיו.
״איזבל סמית למשרד שלי עכשיו!״זין, כן.. הוא לא היה אמור להיות פה עכשיו אופס..?
צרחתי בראשי על הפרצוף היפה שלו ׳הכל בגללך מניאק עם קשרים׳. אוף אני כל כך שונאת אותו.
ניקולאס דיימונד זה הסוף שלך!!! רציתי לצעוק על המתנשא היהיר הזה בפרצוף
אני לא מבינה מה הבעיות שלו,מהיום הראשון שלי פה הוא סימן אותי כ׳אויבת שלו׳ והוא עושה לי את המוות כל יום מחדש ובאמת שנמאס לי ממנו כבר ו״ברור״ שבגלל שאני בעיה אצלו אני גם בעיה אצל כל ארבעת האחים החתיכים שלו וגם של כל התיכון בערך חוץ מהחברה הכי טובה שלי אנסטסיה למרות שאני קוראת לה טס...
אוף זה כל כך קשה לשנוא אותו עם השיער בצבע שחור פחם שלו,העיניים שלו שאני יכולה להישבע שהם לא שחורות אלה יותר בכיוון אפור שבשמש יכול להיראות תכלת נוצץ שכל אחד היה חולם עליו,המטר תשעים ושתיים שלו והלסת הזאת.. פאק! לא מה אני עושה אני לא יכולה לחשוב עליו ככה אני באה להזיז את העיניים שלי מהורידים המושכים שלו, הוא מסתכל עלי כיאילו מנסה להבין אותי, מינימום אני איזה חידה שנתנו לו ואז מחייך חיוך של יודע סוד ואני עושה לו מבט של ׳לך לעזעזל׳, והוא הולך..
״למשרד שלי עכשיו איזבל״ המנהל לין אמר לי בזמן שהוא מצביע על דלת משרדו החומה והגדולה.

״אתם לא יכולים יום אחד לא לריב?!״
המנהל לין נוזף בי ׳בי׳ רק בי לא ניקולאס. אך ורק בי!
ברור שהוא לא פה מה ציפיתי הוא ממשפחת דיימונד,קיבל את כול מה שרצה על מגש של כסף.
אני רוצה שמי שהמציא את המשפט ״כסף לא קונה הכול בחיים״ יבוא לפה עכשיו יסתכל על משפחת דיימונד ואז יבוא להגיד לי את זה, כי אני מבטיחה שהתפיסה שלו בחיים תשתנה לגמרי.
״אני מצטערת המנהל לין זה לא יקרה שוב אנ.. אני לא יודעת מה עבר אלי באותו רגע״ הבן של המנהל שלי, לירוי שאגב הוא לומד פה גם. מטר שמונים למרות שנראה ליד ניקולאס גמד רצח מה? לא אסור לי לחשוב על זה ללירוי יש שיער חום בהיר עיניים חומות כמו אביו אבל לו גם יש צבע של טיפה דבש מעורבב עם החום בעיניים שאני בטוחה שמהפנט את כל הבנות והוא בחור מצחיק רצח כמעט כמו הצחוק שלו..
הוא מצוטט לנו לשיחה מנסה להבין על מה כל המהומה וצוחק,פשוט צוחק.
״אה.. הוא בסדר?״ שאלתי את אביו מנסה להבין מה הולך פה, וכרגיל יש ללירןי תשובה לכל דבר..
א. אני לא רק בסדר.אני מעולה בל, וב. אני יודע מה עבר אליך.. המניאק הזה דיבר על אבא שלך אז.. החזרת לו בדרך שתכאיב לו יותר. משחק מלוכלך, אהבתי״.
׳הוא לא אבא שלי!׳ צעקתי בראש שלי רוצה כל כך שמישהו יקלוט את זה, ויעזור לי סוף סוף, חבל שזה לא כזה פשוט..
אני לא יכולה לחזור לשם אני מעדיפה להמשיך להעמיד איתו פנים שהוא אבא שלי ולסבול את מה שהוא עושה לי מאשר לחזור לשם!
״אהמ אהמ״ המנהל לין משתעל בכיאילו וזוכה בצומת הלב שלי ושל לירוי.
״תראי איזבל, מכיוון שהממוצע של הציונים שלך נורא גבוה וזאת פעם ראשונה שאני שומע על זה ואני לא רוצה להרוס לך את התעודה בהערה בגלל שאני יודע וסומך עליך שזה לא יקרה שוב,אז.. רק ׳הפעם!' ״ הוא הדגיש את ההפעם בקולו ״אז שהמקרה הזה לא יחזור על עצמו שנית איזבל אני מזהיר אותך״ ׳תודה אלוהים׳ אמרתי בלב בלי קול מסתכלת כמו איזה אהבלה על התקרה
.

אני יוצאת מהמשרד של המנהל לין בשמחה בגלל שלא קיבלתי איזה הערה שתהרוס לי את הסיכויים להתקבל לקולג טוב, אני הולכת אל החניה של הבית ספר שלי ששם המכונית השחורה והזולה שלי נמצאת.
אתה מת ניקולס דיימונד!" צרחתי כמו שלא צרחתי בחיים שלי ״
ואני יכולה להישבע על זה שהציפורים החופרות שיש פה פשוט
שתקו בבת אחת.
אני פאקינג יהרוג אותו.
התחלתי למלמל לעצמי מילים לא ברורות בעצבים,בזמן שאני עושה הליכה מהירה אל מגרש הפוטבול של התיכון שלנו.
אני מתחילה לשמוע שריקות של משרוקית ואת הצעקות של המאמן סטיב שנוזף בהם ואומר "יש לכם הפסקה של שתי דקות,אני מציעה לכם להתחיל להתאפס על החיים שלכם, למה אתם נראים כמו חבורת כוסיות."
אני נכנסת למגרש ומתחילה ללכת על הדשא בהליכה מהירה וממורמרת מסתכלת אל הכיוון של ניקולס שאגב שותה מים ומנגב את עצמו מזיעה, וזה מקשה אלי לשנוא אותו כי הוא כל כך מושך..
"ניקולס דיימונד אני הולכת להרוג אותך" ואיך לא שומר הראש הקטן והבלונדיני עם העיניים הירוקות האלה שלו. טיילר אחיו הקטן ,שאיתי בכיתה.
צחק הוא ממש צחק "מה לעזאזל מצחיק אותך טיילר?" אמרתי מנסה לרסן את העצבים שלי על המשפחה הזאת שבכל פאקינג מקום!
וברור שטיילר נשאר טיילר והבדיחות המפגרות שלו עדיין מצחיקות רק את עצמו.
"בבקשה תגידי לי שאת פה בגלל שהבנת איזה גודל הזין של ניק ואת רוצה לעשות עליו סיבוב" כמה חוסר טאקט יש לילד אחד?
"מה,לא! ניק האהוב ,שלך חסם לי את האוטו ואני לא יכולה לנסוע הביתה"
ואז שוב הוא צוחק "תירגעי בל קטנה אחת רק צחקתי,למרות שזה נכון" ברצינות מה יש לו?
"וואלה.. מאיפה אתה יודע את זה?"אמרתי מצביע עליו ומחייכת חיוך ערמומי.
"אני ראי..,פאק אני לא,זה לא ככה אנ.." חייכתי אליו מתקרב לאט "תירגע טיי הקטן רק צחקתי" אני חוזרת אחרי מה שהוא אמר.
ניקולס מגחך ומסתכל אלי ,"אתה!" אני מצביעה ומתחילה להתקרב עליו "תזיז את האוטו המסריח שלך הוא חוסם אותי." והוא בשיא התמימות שלו עם חיוך ערמומי שואל אותי "זה אוטו הדבר הקטן הזה?" וכמובן שכולם יצחקו כי זה הרי ניקולס דיימונד.
"מה הולך פה מי את ומה את עושה פה באמצע האימון שלנו?" רון ספק מדבר ספק צועק אלי את זה.
"אני פשו.." התחלתי להגיד "פשוט מה?,יודעת מה זה לא מעניין אותי, לא מעניין אותי למה את צריכה את הקפטן שלנו זה יחכה לאחרי האימון" רון קובע
רגע מה?, אתה רוצה מלחמה ניקולס אין שום בעיה תהיה מלחמה.
"יודע מה ניקולאס,זין על זה!" אמרתי מתחילה לרוץ לכיוון האוטו שלי וניקולאס כאילו הבין מתחיל לרוץ אחרי וטיילר מאחוריו מנסה לעמוד בקצב בזמן שהמאמן סטיב צועק עליהם לחזור.
אני נכנסת לאוטו שלי במהירות שיא ומתחילה לנסוע ברוורס אחורה מהר ו... בום!
אני מחייכת בתמימות "אופסי"