נגיעה מתוקה

פרק 14

הגעתי לשתי מסקנות
אחת לימודים זה ח ר א.
שתיים כשאנשים רעים אליך פשוט תחייכי ותראי שאת יותר טובה..

********************************************

_______פרק: 14_______
ניק

זה היה אחד מאותם הרגעים האלה שאתה פשוט יודע שמפה, כלום לא ישאר אותו הדבר.
הדבר שהיה הכי גרוע זה התועבה העצמית שהתבצרה ככל שהימים עברו וככל שזה קרה יותר ויותר.
הידיעה שנתתי לה לעשות לי את זה, שלא גיליתי למישהו כדי שיעזור לי, שנתתי לעצמי לסבול כי האמנתי לכל מילה מזוינת שיצאה לאישה הזאת מהפה.
׳אמא שלי׳.

״בבקשה תפסיקי את זה, אמא תפסיקו את זה בבקשה״. צרחתי את כל הכאב שלי. ״זה אני״. בכיתי בזמן שהדם זולג לי על הגוף וצורב את כל החתכים החדשים שהתווספו.
״אני הבן שלך אל תעשי לי את זה״ הוצאתי במילים שאמרתי בזעקת כאב ובכי הוצאתי את כל הכאב שחוויתי באותו רגע בצרחה שלי , ״בבקשה אמא אני מתחנן אליך תגידי לו להפסיק זה כואב״.
היא מסתכלת לי בעיניים ומזיזה את שערי לאחור, ״שוב!״ היא צעקה על קארל שעם החגורה של אבא בידו האחת ובשניה הוא מנגב את הדמעות.
הוא ניענע את ראשו ונפלט מפיו יבבה,״אני לא יכול יותר אמא,אל תכריחי אותי לעשות את זה״. הוא ביקש בלחישה שבקושי שמעתי.
״תסתכל עליו!, הוא מפלצת אתה לא מבין את זה?, אם לא נטפל בו עכשיו, אם לא נאלף אותו עכשיו לציית לנו.. הוא יהרוג את כולנו.״ אמא אמרה לו בזמן שהסתכלה עלי נגעלת.
״אבל הוא לא מפלצת אמא, זה ניקי! הוא הבן שלך זוכרת?״ קארל אמר בחשש מנסה להראות לה שהיא טעתה בבן אדם, עצמתי את עיניי, לא רציתי לראות מה היא הולכת לעשות לו על זה.
עצמתי את עיניי כאילו חיי תלויים בזה, לא יכולתי לשאת את המחשבה של אמא מרביצה לקארל.
ועוד בגלל שניסה להגן עלי.
״תפתח את העיניים שלך!״ אמא צעקה עלי, היא מחזיקה את קארל בצוואר ומכוונת את עיניו על פני.
״זה״ היא אמרה והסתכלה עלי, ״זה לא הבן שלי.״ היא אמרה ללא כל רגש וזה כאב יותר מכל מכה מזוינת שנתנה לי אי פעם.
כי המבט שהיה לה באותו רגע על הפנים.
היא לא שיקרה.
בעיניה לא הייתי הבן שלה.
הייתי מפלצת.
היא תפסה בראשי ודחפה אותו עמוק אל תוך המים.
ניסיתי לצאת אבל לא יכולתי.
אין לי אוויר.
אני עומד למות.
אני לא נושם.
פאק.