נגיעה מתוקה

פרק 10❤️

היי אהובות סליחה שלא עלה פרק הרבה זמן תקופת מבחנים וזה.אני רוצה שתדעו שלוקח לי זמן לכתוב פרקים כי אני משקיעה בהם כמו בחיים שלי כדי שיהיו מושכים ומעניינים
ממש מקווה שתאהבו ואשמח אם תרשמו מה חשבתן בתגובות ותעשו לייק❤️❤️❤️
*******************************************

_______פרק:10_______
איזבל

לפעמים אני אומרת לעצמי שלא יכול להיות יותר גרוע ואז אני מבינה כמה טעיתי, כי עזאזל תמיד יכול להיות יותר גרוע תמיד.
אני מחכה פה מעל שלוש שעות השוטר הזה מוודא שאני לא בורחת והשוטרת עוד לא חזרה או החזירה את הטלפון שלי.
אוף אני שונאת את השוטרת הזאת, נשענתי על הידיים שלי ואנחת תסכול יצא מפי.
"אז בת כמה את אי.. איזבל נכון?" הרמתי את הראש והסתכלתי על השוטר המסכן שנתקע פה איתי וניסה לקרר את האווירה, לא שזה הלך לו..
"תקרא לי בלה, ואני בת 17 אדוני" חייכתי אליו, הוא הנהן אלי בחיוך ואמר "וואו את ממש צעירה, את בטח מאוד עצובה לגבי זה שאולי זה השבוע האחרון שלך בחיים" הוא אמר בעצב, "תנצלי אותו היטב כן?" בלעתי את הרוק, "הרופא אמר שאני לא בסכנת חיים אבל" הסתכלתי עליו נראיתי כל כך חסרת אונים ואני שונאת את זה אבל מה עוד יכולתי לעשות.
"או באמת? זה מה שהוא אמר לך?" השוטר היה נראה המום "למה שהוא יגיד שקר כזה" השוטר יותר שאל את עצמו מאשר אותי.

מכירים את זה שהלב שלכם דופק כל כך בפראות שאתם מפחדים שמישהו כבר יכול לשמוע אותו מבחוץ? ככה לגמרי אני מרגישה עכשיו.
אבא שלי הבטיח לי שהוא תמיד יגן עלי מכל המפלצות מתחת למיטה, הוא שיקר לי, הוא לא פה איתי, הוא מת.
אבא שלי.
החבר הכי טוב שלי.
הגיבור שלי.
הוא מת.
והכל בגלל שניסה להציל אותי ממנו.
מדוד שלי, אחיו הקטן של אבא, יש לי להקיא מלחשוב עליו.
אני שונאת אותו בכל ליבי.
אני מאחלת לו למות כל יום, אך רק בלב, אם אני אגיד לו את זה בפרצוף זה ייגמר רע מאוד בשבילי אולי אפילו במוות שלי.
הצטמררתי מלחשוב על זה.

"אוקי אז ככה" השוטרת נכנסה לחדר והתחילה להגיד "דיברתי עם אבא שלך, הוא בדרך לפה, זה דבר ראשון, דבר שני יש לך מזל גדול ילדה" שנייה היא אמר מזל עכשיו? אני חולה בסוג של סרטן ויש לי רק שבוע לחיות, השוטר נראה מבולבל גם הוא אם אתם שואלים אותי.
"במקרה בא לפה עוד מתבגר מהשכבה שלך עם אותם תופעות אז עשו לו בדיקות דם עכשיו וגילו שהדם שלכם מקושר, מזל טוב ניצלת את לא עומדת למות" אני מנסה להבין מה היא אמרה עכשיו אבל אני לא מצליחה, להקל את זה, להבין.
"אני אקרא לבחור הנחמד ולרופא שיסביר לכם הכל, בוא נלך פרד" היא סיימה לדבר ושניהם יצאו והשאירו אותי לבד המומה כדי לדבר.

ניקולאס

השעה 12:00 בצהריים, פספסתי אימון ואת הבית ספר המזוין שלי.
שוב לא עצמתי עין לדקה, לא יודע אם זה בגלל שאמא חזרה פתאום כאילו לא קרה כלום או סתם התחיל לי נדנודי שינה.
אני עייף מת ובנוסף לחרא הזה אבא לא רצה שאני אשאר לבד, אז טיילר התנדב להשגיח עלי ואם אני אשמע עוד פעם אחת "בוא נלך לרופא שיבדוק אותך" אני נשבע שאני קופץ מהחלון של הקומה השישית!
"משעמם לי ניק, תספר לי בדיחה" הוא עושה צחוק? הסתכלתי עליו בעצבים "אתה חושב שאני איזה ליצן שבה כדי לשעשע אותך?" טיי צחק מהבדיחה שלי "שמע.. אתה לא כזה רחוק מזה, אם תצבע את האף שלך לאדום תהיה בול ליצן!" טיי צחק ואמר עד שלא הצליח לנשום.
״תחנק תחנק יא מניאק״ אמרתי ודחפתי אותו הרחק ממני.
״איך בנות מסכימות להזדיין איתך שאתה ככה ,לעזאזל יא חתיכת הזיה״ טיי חייך ״הזין שלי יודע לעשות את העבודה״ הוא אמר וקרץ לי.
עצמתי את העיניים לא יכול יותר עם הכאב ראש המזוין הזה אלוהים ״אני יודע שאתה לא רוצה לשמוע כלום כי אתה ״בסדר״״ טיי אמר ושם מרכאות על הבסדר והמשיך ״אולי בכל זאת נלך לאיזה רופא שינה?״ קמתי מהמיטה ושמתי חולצה שהייתה על הכיסא שלי טיי הסתכל עלי לא מבין, ״אתה בא או מה?״ שאלתי וטיילר קם בחיוך ויצא בריצה מהחדר, איך יצא שאנחנו אחים בדיוק!?