נגיעה מתוקה

פרק שמונה

_______פרק:8_______
ניקולאס

אנחנו יושבים בספה כל האחים,אבא ומריה שמכונת לצערי "אמא" אני עם ידיים שלובות מסתכל על סמואל בעצבים, למה הקשבתי לו לעזאזל הייתי צריך להישאר למעלה.
הוא לא זוכר את כל מה שעברנו בגללה?
את כל מה שקארל עבר בגללה
הבטתי בו, הוא נראה שבור, פגוע, כואב לו! היא לא צריכה להיות פה, זה באשמתה הכל, כל מה שקרה לאחי הקטן זה בגללה.
אולי אני פשוט יקום ויצא מהדלת בתקווה שאני יחזור היא לא תהיה פה.
אני לא מוכן לעבור את זה איתה שוב, אני לא יכול לעבור את זה שוב.. אם יקרה משהו לקארל בגללה אני נשבע בחיי שאני יהרוג את האישה הזאת.

חמש שנים קודם
גיל:13

אני וחברים שלי מתמסרים בכדור פוטבול החדש שקיבלתי מאבא שלי לחג המולד שהתקיים בשבוע שעבר, יש עליו את החתימה של מייקל סטאר!!! "אני לא מאמין שהשגת מפאקינג מייקל סטאר" חייכתי לעצמי, גם אני לא מאמין שאבא ארגן לי חתימה שלו.
אני מעריץ אותו מאז שאני זוכר את עצמי, אני זוכר את המשחק הראשון שראיתי שלו,
אבא לקח אותי ואת הבנים למשחק פוטבול של האריות של אקסטר,באותו זמן מייקל היה שחקן מתחיל בבית ספר אקסטר,אבל הוא היה השחקן הכי טוב שם,
הוא היה יותר מהיר משאר הקבוצה, יותר גבוה,יותר חזק,יותר שרירי ויותר טוב מכל אחד מהאנשים שהיו שם.
באותו יום הבנתי שאני רוצה להיות מייקל סטאר הבא, אז התחלתי לעשות כל מה שצריך בשביל זה.
הפסקתי לאכול ג'אנק פוד והתחלתי לעשות עם סאם אחי הגדול ריצות כל בוקר.
הייתי מתעורר ביום שבת בשעה חמש בבוקר,שיש עוד חושך בחוץ והייתי יוצא לרוץ בים, ככה כל יום מחדש.
לא שתיתי שכל החברים שלי השתכרו מהידיעה שאני צריך לקום למחרת בחמש בבוקר.
יש לי פינה בחדר עם המדים של מייקל סטאר, כדור חתום שלו ועם גביע המדינה שהצלחתי להשיג ביום ההולדת האחד עשרה שלי.
"ניקי! ניקי!" קארל אחי הקטן צועק ובוכה בזמן שרץ עליי,
הוא הגיע וחיבק אותי חזק "מה קרה קארל?" הוא בכה לי על הכתף, וחיבקתי אותו בחזרה.
איף למה הוא תמיד כזה רגיש, הוא מתנהג כמו נקבה "א.. אמא, היא שברה לי את הברבי, היא אמרה שאני לא כוס.. כוסית שאני צריך ללכת לשחק איתכם במקום בבובות, היא אמרה לי שאם אני ימשיך ככה אז אני לא יהיה הבן שלה יותר כי היא גידלה גברים ולא נקבות" חברים שלי התחילו להתרחק ולתת לנו פרטיות "אז ראיתם איזה שלג היה שבוע שעבר וואו היה קפוא" דניאל אמר והבנים הנהנו בהסכמה בזמן שהם מתהלכים כמה מטרים ממנו.
היה לי מיליון שאלות בראש
למה היא כל כך שונאת את הבן שלה?!?!
איך היא יכולה לעשות לו את זה, להתנהג אליו ככה,
הוא הבן שלה.
"קאר איפה אבא וסאם?" שאלתי אותו לא מבין למה הוא בא עם זה אלי, אני לא יכול לעזור לו עם זה.
אמא לא סובלת אותי כמעט כמו שהיא לא סובלת את קארל,היא חושבת שאני ואני מצוטט "מפלצת שברא השטן" היא ניסתה כל כך הרבה פעמים להעיף אותי מהבית לפנימיות צבאיות ברחבי הארץ ואפילו בעולם, אמא חושבת שזה הדבר היחיד שיעזור לי ו"יאפס אותי" בגלל בעיות עצבים שיש לי וגם מזג חם בנוסף, אלוהים אוהב אותי מה אני אגיד.
אם אתם שואלים אותי, אני חושב שאמא מפחדת ממני, אני יכול לראות לה את זה בעיניים, את הבושה על זה שאני בן שלה, על השנאה שלה אלי.
רואים לה בעיניים הכחולות שלה, כמה היא מתעוות אותי, כמה היא שונאת אותי,כמה היא מפחדת ממני.
אמא פוחדת שאני פתאום ישתגע ויהרוג אותה או משהו מעוות בסגנון..
האם אני בן אדם עצבני? מאוד האם אי פעם אני אפגע במישהו מהמשפחה שלי? בחיים לא!.
נכון אני בן אדם מאוד עצבני, אבל זה לא באשמתי, נולדתי ככה.
"סמואל הלך עם אבא לעבודה, הם לא פה.. וסאם תמיד אומר ' בנים, שאני לא נמצא בבית ויש בעיה אחיכם הגדול אחרי, ניקולאס אחראי אז אתם תקשיבו לו ואם צריך תבקשו ממנו עזרה' הוא תמיד אומר לנו את זה ניק" נשפתי בעצבים, זין אם אני יבוא ואשאל את אמא למה היא שרפה לקארל את בובת הברבי שלו היא תתחיל לבכות ותיקח עוד כדור, תסתמם עוד יותר ממה שהיא עכשיו, אני לא רוצה שאמא תפחד ממני ותיקח כדורים שהורגים אותה.
"בסדר בוא נלך, אני אדבר עם אמא" אמרתי לקארל והושטתי לו את ידי, קארל חייך "רגע ניק, מה עם הכדור שלך?" שאל דניאל החבר הכי טוב שלי "תמשיכו לשחק בו, ותחזירו לי אותו מחר בבית ספר או משהו,נראה כבר מחר אחי, נתראה" אמרתי נתתי לו כיף והתחלתי ללכת עם קארל הביתה.