נגיעה מתוקה

פרק 3❤️

*הפרק קצר אני יודעת אבל השעה רבע לשתיים בלילה אין לי כוח לכתוב עוד ואני עייפה אני ימשיך את זה אולי מחר❤️*
פרק: 3
איזבל:
השעה שלוש בצהריים אני בכניסה לבית שלי מחפשת את המפתחות שלי לבית מקווה שלא איבדתי אותם שוב, אני ממש לא רוצה לדפוק בדלת ולהעיר אותו בידיעה שזה יגמר לי לא טוב.
אבל אני צריכה ללכת לקחת את אחי הקטן ליאם מהגן בעוד רבע שעה.
אני ממשיכה לחפש בתיק שלי עוד חמש דקות ומתייאשת כי נשאר לי עשר דקות עד שאני צריכה לצאת ואני ממש אשמח להחליף לפני מהתלבושת האחידה של התיכון שלי.. אני נושמת עמוק אוזרת אומץ ודופקת בדלת שלוש נקישות.
אני שומעת צעדים ולוקחת צעד לאחור, המנעול מסתובב והדלת נפתחת ומתגלה לידה סטיב עם המבט העצבני שלו "את מפריע לי!" הוא צעק , אוי הוא כל כך שיכור "למה לא פתחת בעצמך ילדה" הוא שאל וחיכה לתשובה "אני חושבת ששכחתי את המפתחות של הבית בחדר שלי" אמרתי בקול שקט מפחדת שיתעצבן פתאום הוא מזיז את הראש שלו לצדדים מסמן *לא* עם ראשו "את חושבת ששכחת את המפתחות בבית" הוא חזר אחרי בלעג ומתחיל לצחוק הוא תפס לי בשיער והפיל אותי לרצפה בעזרתו "ילדה, מה את מנסה לעשות, לעצבן אותי?" הוא שאל מחזיק לי עדיין בשיער בזמן שאני על הרצפה "פעם אחרונה שזה קורה" הוא אמר והלך לכיוון המטבח בטח לקחת עוד איזה בירה.
נכנסתי הביתה והתקדמתי מהר לחדר מפחדת שיתחרט על שאמר לי ללכת ושירצה להמשיך את מה שהתחיל.
החלפתי מהר לטרנינג מחמם בגלל הקור של ינואר ושמתי גם חולצה צמודה ארוכה הוצאתי את הטלפון מהמטען וירדתי למטה לשתות מים ואחרי זה ללכת לקחת את ליאם מהגן שלו.
שהגעתי למטבח ראיתי שסטיב עדיין פה כבר הוציא בירה חדשה ומתחיל לשתות אותה.
התעלמתי ממנו לקחתי כוס והתחלתי למלא אותה במים "את יודעת" הוא אמר מסתכל אלי ומתחיל להתקרב לכיווני עד שאנחנו כל כך צמודים שאי אפשר שזבוב יעבור בינינו התחלתי ללכת אחורה ונתקעתי בשיש והוא חייך ושוב פעם התקרב אלי.
הסתכלתי לכל מקום אפשרי חוץ מעליו, לא רציתי לראות את הפרצוף שלו "תסתכלי אלי ילדה!" הוא צעק אלי, התעלמתי ממנו הוא תופס בראשי ומרים אותו בכוח כדי שהסתכל בעיניו "את בדיוק כמוה" הוא אומר בלעג "משחקת לי אותה גיבורה! אבל את לא, ובגלל זה את תמותי בדיוק כמוה, בדיוק כמו אמא שלך" הוא אומר ועוזב את ראשי והולך לחדרו, אני לוקחת את המים איתי לאוטו ומתחילה למהר למכונית שלי בידיעה שאני מאחרת לגן של ליאם ואני לא רוצה שיבהל.
ליאם הוא הדבר היחיד שחשוב לי וגם הדבר היחיד שמשאיר אותי פה, הידיעה שאם אני ינסה לעשות משהו הוא יכאיב לליאם הורגת אותי, אני לא יכולה שיקרה לו משהו, הילד הזה הוא הכל בשבילי.
הגעתי לחניה של הגן רואה מרחוק את הגננת מחכה בחוץ עם ליאם ועוד ילדה בזמן שהיא מחזיקה את התיקים שלהם על הגב שלה.
אוי כל כך איחרתי, רצתי אליהם "אני כל כך מצטערת על האיחור" אמרתי ולקחתי את התיק של ליאם ממנה "זאת הפעם השנייה השבוע איזבל זה לא מקובל אלי!"היא אמרה ולקחה נשימה "למה אבא שלך לא בא לקחת אותו?" היא שאלה, כל כך נדפקתי היא רוצה לראות אותו כי היא בקטע שלו.
"אבא שלנו בעבודה אני מצטערת זה לא יקרה שוב" אמרתי והבאתי לליאם את היד שלי כדי שיחזיק בה "אני חושבת שאני צריכה להתקשר לאבא שלך להסביר לו שלא מקובל שדבר כזה קורה" הנהנתי בחיוך ובלעתי רוק בידיעה שזה יגמר בעוד מכות עשיתי צעד אחורה ונתקעתי במשהו קשיח עמדתי ליפול אבל זה תפס לי ביד ויצב אותי אבל לא עזב סובבתי את הראש שלי וזה ממש לא משהו זה לגמרי מישהו אתם בטח צוחקים אלי, את מי זה מצחיק למעלה? "היי בלה" אמר טיילר שרק עכשיו שמתי לב שנמצא כאן גם ליד ניקולאס.
" ניקקק" הילדה שהייתה ליד הגננת רצה אל ניקולאס והוא הרים אותה צחק ובילגן לה את השיער "היי קטנטונת" ניקולאס אמר לילדה הקטנה שעליו "מה איתי?" טיילר שאל בעצבים ושילב את הידיים שלו לאות כעס הילדה חייכה וסימנה לו עם הידיים כדי שהוא ירים אותה והוא לקח אותה לידיו וגם בילגן לה את השיער כמו שניקולאס עשה מקודם "היי נסיכה" הוא אמר חייך ונתן לה נשיקה בלחי "איכסה" ליאם אמר ועשה את עצמו מקיא ניקולאס וטיילר הסתכלו עליו בגיחוך הגננת כיחכחה בגרונה ואמרה "אני ילך עכשיו יום טוב משפחת דיימונד" רציני? איזה מטומטמת ניקולאס צחק ששם לב "אז בלה, מה את עושה פה?" טיילר שאל "אני צריכה ללכת תסלחו לי" אמרתי דוחפת אותם ומפנה את המעבר לליאם מאחורי שמחזיק לי ביד וממהר ללכת מתבייש מהם "וואו את כבר הולכת בלס?" שאל טיילר נאנחתי מתוסכלת שיש פה ילדים ואני לא יכולה לקלל אותו "לא תשאלי את ניק איך הוא הגיע לפה בלי אוטו" הוא שאל בציניות יודע את התשובה "תן לי לנחש" אמרתי עושה את עצמי מתעניינת "באוטו שלך?" שאלתי בציניות וטיילר פתח את הפה בשוק "איך ידעת את זה?, את מכשפה נכון? ידעתי אף אחד לא כזה יפה סתם" ניקולאס נתן לו מכה וצחקתי והמשכתי ללכת שליאם מחזיק ברגלי מתבייש להיות לידם ביישן שלי חייכתי לעצמי.
חגרתי את ליאם לבוסטר שלו "בלי?" שאל ליאם היממתי מסמנת לו להמשיך "מי אלה שני הבריונים האלה?" הוא שואל וגורם לי לצחוק "הם ילדים מהבית ספר שלי" אמרתי "אה" הוא אמר עדיין בתהייה "את חברה שלהם?" הוא שאל בכל כך תמימות שכאב לי להרוס לו "האמת שלא כל כך" אמרתי מחייכת עליו ומתחילה בנסיעה הביתה.
**********************************************
*אז זה הפרק שלנו להיום
שאלות שאולי אתם שואלים את עצמכם
יש לניק אחות קטנה?
מי זה סטיב?
איך אמא של בלה מתה?
מי זה אבא שלה?
הוא באמת אבא שלה?
אתם תבינו את הכול בפרקים הבאים מבטיחה❤️
אם אהבתם אני אשמח לכוכב כדי שאני ידע שאהבתם ואם שכחתי שאלה או משהו לא ברור תרגישו חופשי לשלוח לי הודעה ולבדוק אני מבטיחה לענות❤️*