נגיעה מתוקה

פרק 11❤️

היי אהובות שלי
סוף סוף אחרי כל כך הרבה זמן יש עוד פרק תהנו❤️❤️❤️

*******************************************
_______פרק:11_______
איזבל
 
אבא תמיד היה אומר לי שאף אחד לא האמין לו שאני הבת שלו בגלל שבתור ילדה תמיד חייכתי.
בגלל שלא בכיתי כמעט אף פעם.
בגלל שהם חשבו שאבי היה זעפן.
הם פשוט לא ידעו איך הוא היה בבית.
איתי ועם אמא.
איך הוא היה מדגדג אותי עד שלא יכולתי לנשום.
איך הוא תמיד היה יוצא באמצע העבודה כי אני הייתי עייפה והוא רצה להביא לי נשיקת לילה טוב לפני שאני נרדמת.
איך הוא היה מחזיק לי את היד עד שהייתי נרדמת.
מלטף לי את השיער.
איך הוא היה בונה איתי ועם אמא מבצרים משמיכות וכריות.
איך הוא היה מביא לי חיבוקי דוב.
איך הוא היה מרים אותי מהאוטו למיטה למרות שידע שאני לא באמת ישנה.
איך הוא היה מעיר אותי בבוקר בנשיקה על הלחי ואומר לי שהוא אוהב אותי.
איך הוא תמיד ידע מתי אני עצובה.
איך הוא היה תמיד לפני השינה מתאר לי את הפעם הראשונה שבה הוא הבין שהוא התאהב באמא.
אבא היה החבר הכי טוב שלי.
האיש לסוד שלי.
הוא תמיד היה אומר לי בדרך לגן או לבית ספר שהמתנה הכי טובה שהוא קיבל מאלוהים זה את אמא והמתנה הכי טובה שאמא הביאה לו הייתה אני.
הם לא הכירו אותו ככה.
כמו שאני הכרתי אותו.
הם ידעו רק כמה אכזרי הוא לחיילים שלו.
כמה הוא רציני.
הם לא ידעו שהסיבה שתמיד חייכתי הייתה הוא.
מרגע שהראש של אבא התמלא בדם.
שהוא נפל על הרצפה ועיניו נסגרו.
כבר לא חייכתי.
לא צחקתי.
שתקתי בזמן שהדמעות לא הפסיקו לרדת.
באותו יום החצי השני שלי אבד.
באותו יום החצי השני שלי מת.
ואני איתו.

*******************************************************************************

לא חשבתי אי פעם שהדרך היחידה שלי לחיות תהיה הוא.
"במחשבה שנייה למות לא נראה כזה נורא" אמרתי בעודי מתקדמת לדלת.
״לא כל כך מהר מותק״ ניק אמר ותפס בזרועי מושך אותי לאחור, קיללתי בליבי, שנאתי את ההרגשה של החוסר עונים , התחושה שלא משנה מה יקרה עכשיו משדפקתי בענק.
״תראו״ הרופא התחיל להגיד ועצר כדי שאני וניקולאס נסתכל עליו, ״ההורים שלכם בדרך לפה, הם יגיעו ואז כבר נראה מה עושים, בינתיים שבו על הספסל בחוץ, תכירו קצת, תדברו ותתחברו״ העולם לא יכול להיות רע מידי אף פעם אה אבא, שיקרת לי.
כנראה שהעולם באמת שונא אותי.
לא משנה מה קורה וכמה רע לי תמיד יהיה פתאום רע יותר.
אם המחלה הזאת לא תהרוג אותי דוד סטיב יהרוג אותי.
בסופו של דבר כנראה נועדתי למוות, כמו הוריי.
כנראה זה הקטע של המשפחה שלי.
כנראה לא נועדנו לחיות.
או שהשטן ממש שונא אותי.
אחד מהשניים.
״בואי״ ניקולאס משך אותי מזרועי, לא נותן לי רגע לחשוב וטיילר מאחורינו.
״שבי״ ניקולאס אמר ושראה שאני לא מתיישבת הושיב אותי בעצמו והתיישב גם הוא לידי.
טיילר חייך לטלפון, גם אנה עושה את זה בזמן שהיא מדברת איתו, כנראה הם באמת מתאימים..
״מה עשית לעזאזל ילדה?!״ דוד סטיב הגיעה מאחורי, נצמדתי לניקולאס מתוך אינסטינקט ראשוני והוא שם את ידו לפני כמגן מפניו.
״אבא, הבהלת אותי״ אמרתי, מקווה שניקולאס יבין את הרמז ויזוז ממני לפני שסטיב יהרוג אותי.
ניקולאס הסתכל עליו לכמה שניות ורק אז הוריד מבטני את ידו החסונה והשרירית.
״בוא טיי, נלך לקנות משהו לשתות״ ניקאולס אמר בזמן שעדיין מסתכל על סטיב במבט בוחן אבל עדיין קם וטיי קם ישר אחריו.
״תסבירי לי לכל הרוחות מה עשית איזבל!״ דוד סטיב ספק אמר ספק צעק.
״שכבת איתו נכון?! נתת לו לזיין אותך ועכשיו סיבכת את כל המשפחה שלנו נכון? הבאת אותה! כי את לא יכולת להתאפק, בדיוק כמו אמא שלך״, קפאתי, עצמתי עיניים ונשמתי עמוק, תרגלתי את מה שאמא תמיד אמרה לי, 'לפני שאת אומרת משהו שאת תתחרטי עליו, תנשמי אהובה שלי, תחשבי שאני לידך, אל תדברי מתוך רגש אף פעם זה תמיד נגמר בסוף רע׳. הקשבתי לה. נשמתי,ורק אז פתחתי את הפה כדי לענות ״אני נשבעת לך בחיים שלי לא דיברתי איתו!״ האם שיקרתי? כן, אבל באמת לא שכבתי איתו.
״את מבזה את השם משפחה שלך, חתיכת זויה מטומטמת״ המבט בעיניים שלו הבהיר לי לסתום את הפה לפני שהתחרט על זה.
הוא לא ירביץ לי מול כולם, הוא לא מטומטם, אבל הוא גם לא ישכח לי את זה, אני עוד אשלם על זה ואני יודעת את זה.
״יונתן סמית״ גבר נאה בסביבות גיל החמישים אמר ושם את ידו על דוד סטיב כאות חיבה, ״ג׳ורג׳ דימונד, מי היה מאמין״ דוד סטיב אמר בטון מזלזל.
ניקולאס וטיילר עמדו משני צדדיו והיה לידם את אחיהם הגדול, האגדה של התיכון שלנו, סמואל דימונד.
״שנים לא התראינו, מאז המוות המצער של אריאל״ האיש שכנראה שמו ג׳ורג׳ אמר והוריד את ראשו, ״הכרת אותה?״ שאלתי אותו בלי לחשוב, רציתי לשמוע עליה קצת.
להכיר אותה עוד רק עוד טיפה.
לדבר עליה קצת עם מישהו.
אבל סטיב בחיים לא הסכים להגיד אליהם משהו.
״הכרתי זאת מילה קטנה יחסית״ הוא אמר וצחק, ״אביך לא סיפר לך?״ הוא שאל שאלה רטורית ופתח את הפה שוב, ״יונתן ואני היינו בזמן התיכון שלנו חברים מאוד טובים״ הוא אמר וחיבק את סטיב.
״אריאל ואני היינו חברים מאוד טובים״ הוא אמר וחייך, ״אני ידעתי שאת בבטן שלה עוד לפני אבא שלך״ הוא צחק ונתן לו מכה חברית בכתף.
״זה הבן שלך?״ דוד סטיב שאל והצביע על ניקולאס בלעג.
״כן,הבן השני שלי ניק, כבר שכחת אותו?״ הוא אמר ועשה פרצוף נעלב בציניות.
אני רוצה ללכת מפה.
ניקולאס מסתכל עלי.
בוחן את פרצופי.
מנסה להבין מה אני חושבת.
"ג'ורג' דיימונד ויונתן סמית?" הרופא שאל מסתכל על דוד סטיב וג'ורג' אבא של ניק, הם הנהנו בהסכמה והרופא סימן לנו לבוא אחריו, וכך עשינו.
עצרנו מחוץ לחדר שהייתי בו מקודם,"למה עצרנו?" טיילר שאל והסתכל על אבא שלו מחכה לתשובה.
"רק החולים וההורים יכולים להיכנס, שניכם צריכים לחכות בחוץ" הרופא אמר מסמן לסמואל וטיילר לחכות בחוץ.
"אני גידלתי אותו כמו בן שלי" טיילר אמר והוריד את הראש, "איך אתה יכול לעשות לי את זה!" הוא צעק בדרמטיות "עלק דוקטור לאיבנוס, אפילו לא לוירוס" טיילר אמר בזמן שסמואל דוחף אותו החוצה ולוחש לניקולאס באוזן משהו.
"שניכנס?" הרופא הציע ופתח את הדלת.

"אני לא מבין למה אתה מתכוון דוקטור מה זה איבנוס לעזאזל!?" דוד סטיב צעק על הרופא, לא ממש מתלהב ממה שהוא שומע.
"תירגע יונתן, תן לו לדבר" ג'ורג' אמר, דוחף אותו חזרה לכיסא.
"תראו" הרופא התחיל להגיד ועצר מחפש את המילים.
"איבנוס זה שם של מחלת סרטן מאוד מסוימת, היחידה שאפשר להינצל ממנה בלי טיפולים ולהמשיך לחיות את החיים שלך בלי להרגיש הבדל" הרופא אמר.
"את איזבל התלוננת על עייפות יותר מהרגיל וחולשה, ואתה ניקולאס התעלפת בזמן אימון, הרגליים שלך כאבו עד שלא יכולת לעמוד עליהם" הוא אמר לנו אבל ניקולאס לא הסתכל עליו, אלה עליי, ואני הסתכלתי עליו.
"זה לא אומר שיש להם את זה!, זה תסמין של כמעט כל וירוס זה סתם צירוף מקרים, בואי איזבל אנחנו הולכים הביתה!" דוד סטיב אמר ונעמד.
"תראו" הרופא אמר והוציא אנחה שקטה של תסכול מפיו.

כשבן אדם חולה באיבנוס אז בעצם הדם שלו ושל האדם שחולה איתו מתאחדים לסוג  דם אחיד.   
בכל נים ונים שלהם הם ירגישו את הצורך שלהם להיות קרובים כל הזמן אחד לשני.
המצב הזה בעצם נגרם כששני נשמות נועדו להיות יחד.
ואז נוצר מצב שהם חייבים לישון יחד.
חייבים שיהיה ביניהם סוג של מגע כל הלילה.
כל לילה.
כל החיים.
כדי שהם לא יגיעו למצב של מוות." הרופא הסביר
"ללא השינה המשותפת שניהם לא יוכלו יותר לישון לא משנה מה.
גם לא עם כדורים או כל דבר אחר בסגנון, ותאמינו לי ניסו הכל כבר לפניכם.
פשוט אנשים שחולים במחלה הגוף עצמו חצי ישן אך המוח נשאר ער,זה דומה מאוד לשיתוק שינה.
תצטרכו לתכנן מתי תישנו אצל מי.
אתם משוחררים, בהצלחה לכם.