נקודת מבט אלנה:
אני נכנסת אל הבית בשקט ומקווה שאיאן ולוקאס לא ישימו לב שנעלמתי..
אני סוגרת את הדלת ומסתובבת מתכוונת לעלות אל החדר שלי אבל לוקאס מחכה לי ליד המדרגות.
״אלנה מה חשבת לעצמך שיצאת? זה מסוכן.״ ״אתם אף לא נותנים לי ללכת לשום מקום ורציתי קצת לצאת מה הבעיה?״
״הבעיה זה שהיו יכולים לחטוף אותך, או לנסות להרוג אותך זה, מה שאת רוצה שיקרה?״״לא אבל..״ ״אין לא אלנה תעלי לחדר שלך ונדבר על זה בבוקר״
אני עולה אל החדר וטורקת את הדלת בעצבנות, למה הוא חייב להיות ככה ולהתנהג כאילו הוא אבא שלי? אני בת 21 אני לא צריכה שהם ידאגו לי ככה.
_________________________________״בוקר טוב אחים מקסימים שלי״ אני אומרת בציניות ללוקאס ואיאן ״אל תחשבי ששכחנו מה עשית״ ״לא חשבתי ששכחתם״
מלמלתי בעצבנות״אלנה מה לעזעאל חשבת, שלא נגלה את זה? שכחת שיש מצלמות מחוץ לאחוזה? היינו רואים אותך.״ איאן אומר, כן שכחתי.
אבל זה לא אומר שהם עדיין צריכים להתנהג כאילו הם אבא שלי
״לוקאס איאן תפסיקו כבר לדאוג לי, לא יקרה לי כלום בבקשה פעם אחת תנו לי לצאת.״״אין מצב״ איאן אומר ״לוקאס בבקשה פעם אחת״ אני אומרת לו הוא חושב לשנייה ואז אומר ״פעם אחת ואת לוקחת איתך שומר ראש״ ״לוקאס אתה באמת נותן לה ללכת?״ איאן שואל בעצבנות ״אוליי היא צודקת היא באמת יכולה לדאוג לעצמה לפעמים ורק שהיא עם שומר ראש.״
_________________________________אני מתארגנת לצאת כמובן במועדון של המשפחה שלי.
״אלנה את מוכנה?״ לוקאס שואל אותי ונכנס לחדר הוא מעביר מבט על הגוף שלי במבט ממש לא מאשר את השמלה שבחרתי.
״אלנה אמרנו שאת לא תלבשי שמלה קצרה.״ ״אנחנו לא אמרנו שום דבר היא לא כזאת קצרה וגם מי בכלל יתקרב אליי שיש לי שומר ראש ומזהים אותי בתור אחותו של הקאפו?״
הוא נושף אוויר בייאוש ואני יוצאת מהחדר אל המכונית. לפני שאנחנו יוצאים לוקאס מדבר עם השומר ראש על כמה דברים ואחרי שהם מסיימים לדבר אנחנו יוצאים.