אהבה דפוקה

פרק 1

נ.ב גרהארד
"עוד 5 קדימה!!"
"95.96.97.98.99.100"
נפלתי על הרצפה מיוזע לאחר יותר מידי שכיבות שמיכה ויותר מידי הקפות.
בנגמין ממש אבל ממש לא ריחם עלינו-הוא אף פעם לא.
אבל הוא מאמן טוב, אני חייב להודות.
"תפסיק לשכב כמו ילדה קטנה עם קוקיות ושמלה ורודה ורוץ עוד 3 הקפות ווילסון!"
הוא קרא לי בשם המשפחה שלי. אני שונא כשקוראים לי בשם המשפחה שלי.
הרמתי את עצמי בכוח והוצאתי את כל הזעם שלי לריצה של שלוש הקפות מלאות של המגרש הבהחלט גדול מידי הזה.
עצרתי ליד בן, מתנשף
"שב על הספסל ג'יי, יש לי מילה איתכם."
איתכם? מי זה איתכם?
קיבלתי את התשובה שלי מהר לאחר שהתיישבתי כשלצידי יואי וגייק.
"יש לכם מושג מה הוא רוצה הפעם?" שאלתי בלחש
"יש לנו מושג בידיוק כמוך. נאדה (כלום)."
בנגמין נכנס לחדר והתיישב מולנו במבט כועס ומאוכזב.
"מה עשינו הפעם?"
יואי פתח את הפה הגדול שלו.
"מה עשיתם הפעם? לשלושתיכם הממוצע מתחת ל50! מתחת לפאקינג חמישים!! זה נראה לכם הגיוני? אתם חייבים להעלות אותו. שלושתכם. אחרת תצטרכו לעוף מהקבוצה. זה שאתם השחקנים המובילים לא הופך אתכם לחסינים מכלום ידפוקים."
שלושתינו הסתכלנו אחד על השני בידיעה. כולנו יודעים כמה מצב הלימודים שלנו דפוק. בעיקר אני.
"אבל מה אתה עוד רוצה שנעשה? אני הלכתי לכל מורה פרטי, אני בטוח שגם הם. ניסינו באמת ניסינו. אנחנו לא מצליחים! המורים הדפוקים האלו מטילים עלינו משימות ולא מסבירים בכלל מה הם רוצים מהחיים שלנו!ורוב הזמן במקום ללמוד אנחנו כאן."
הוצאתי את העצבים שלי על המורים הדפוקים שלנו עליו. זה לא מגיע לו. הוא מאמן טוב. גם בן אדם ואבא טוב.
"תרגיע את הטון שלך כשאתה מדבר איתי. אני לא חבר שלך. אני המאמן שלך. ואתה תתייחס אליי בכבוד."
"כן אדוני"
"יופי. עכשיו בנוגע למה שאמרת, אני יודע, אבל יש לי עוד רעיון אחד אחרון. אני במקרה מכיר מורה  פרטית מדהימה. עם זמן פנוי גם בסופי שבוע שתצליח ללמד אפילו אתכם"
"למה לא הצעת לנו אותה עד עכשיו בנגמין?" יואי שאל וחיכיתי לתשובה בדיוק כמוהו
"המורה הפרטית הזאת היא במקרה הבת שלי. והיא הסיכוי האחרון שלכם. היא קטנה מכם בשנה אבל יש לה יותר מוח מכולכם ביחד. דיברתי איתה, היא מסכימה ללמד אתכם. ואני אגיד לכם מעכשיו-אם תדפקו משהו איתה- לא יהיה לכם סיכוי לעלות. היא מעולה ואני לא אומר את זה בגלל שאני אבא שלה. אבל אני נשבע לאלוהים אם תגעו בה או תסתכלו עליה לא נכון אין לי שום בעיה לשבת בכלא על רצח קטין." הוא הסתכל עליי.
"היי למה אתה מסתכל עליי? אני לא אעשה כלום!"
"אני מקווה מאוד. אל. תנסו אותי."
"מתי נתחיל ללמוד איתה?" גייק שינה אווירה בקלילות, כאילו לא לפני רגע בנגמין איים לרצוח אותנו אם נעשה צעד לא במקום.
"בנוגע לזה.. בשבת בער-"
"לא!" צעקנו כולנו בבת אחת
"אתה לא יכול לקחת מאיתנו את החופש שלנו!" צעקתי עליו
"שבת בערב זה בין הזמנים היחידים שיש לי עם חברה שלי!" יואי התלונן
"אוי נו מתי לעזאזל אני אמור לשתות אם אסור לי לפני ואחרי אימונים ועכשיו גם בשבת?!"
"אני לא שואל אתכם. שבת בערב. סופי. תגידו תודה שבכלל הצעתי לכם את זה. אני אגיד שוב-היא הסיכוי האחרון שלכם."
הסתכלתי למטה והנהנתי. בידיעה שהוא צודק- היא באמת הסיכוי האחרון שלי. ואם היא תיקח לי את החופש שלי בשבת בערב-שיהיה. אני צריך להישאר בקבוצה הזאת. חייב.
אם לא-אבא שלי יהרוג אותי. ליטרלי.

נ.מ לונה
ישבתי עם אבא שלי והאחים שלי לארוחת ערב.
"אז לונה, דיברתי איתם. הם יבואו כל שבת בערב. את בטוחה שזה לא מפריע לך? אני לא רוצה שתפחדי להיות פה איתם. לא מאוחר מידי לבטל. אם לא נוח לך, תגידי ואזרוק אותם מכאן. את יכולה להגיד לי-"
"אבא זה בסדר. זה לא מפריע לי, אני אוהבת ללמד, ואם אתה סומך עליהם, אני סומכת עליהם." חייכתי אליו והנחתי את ידי על ידו.
"אוי לונה שלי מה הייתי עושה בלעדייך מה?"
הוא נשק לראשי
חייכתי והמשכתי לאכול
"על מה אתם מדברים?" אחי התאום דניאל שאל בפה מלא באוכל
"אל תדבר בזמן שאתה אוכל דניאל אתה תיחנק!" אבי כעס עליו.
הוא בלע את האוכל במהירות ושאל שוב
"על מה אתם מדברים?"
"ביקשתי מלונה שתלמד כמה שחקנים מובילים בקבוצה. הם ניסו כל מורה. ואף אחד לא עזר. אני לא רוצה להעיף אותם מקבוצה והם חייבים להעלות את הממוצע. לונה תלמד אותם בערבי שבת." הוא חייך חיוך מרגיע ואכל לאט
"לא אבא אל פאקינג תגיד לי שאתה מצמיד אליה שלושה שחקני פוטבול מפלצתיים בערבי שבת כשכל ההורמונים שלהם עוד משתוללים! מה עובר לך ברא-" גבריאל אחי הבכור התחיל להעלות את קולו ואבי קטע אותו בצעקה
"חשבתי על זה! ואני סומך עליהם. הם לא יסתכלו עליה לא במקום. ואתה תדבר אליי בכבוד גבריאל. אני עדיין אבא שלך."
פיניתי את הצלחת ומיהרתי לעלות לחדרי
"אני אשב איתם ל3 מפגשים הראשונים לפחות. ככה אני אדע אם שווה לסמוך עליהם." שמעתי את קולו של גבריאל אבל כבר נכנסתי לחדרי וסגרתי את הדלת לפני ששמעתי את התשובה של אבי.
שוב הם לא שואלים אותי.
שוב הם לא מתייחסים אליי.
שוב הם חושבים שאני בובת חרסינה שאם רק יגעו בי אני אשבר.
אני אוהבת אותם כל כך. אבל אני לא יכולה עם זה יותר
הכלבה שלי לולה גירדה לי בדלת ופתחתי לה אותה.
היא קפצה על המיטה וכשנשכבתי עליה היא הלכה לישון עליי.
"מה הייתי עושה בלעדייך יפה שלי?" וככה נרדמתי. מחובקת עם לולה הקטנה, ומקווה שמחר יהיה יום טוב יותר.
.
.
.
אני יודעת הפרק הראשון לא וואו אבל מבטיחב שיהיה מעניין יותר!