אהבה דפוקה

חלק 35 (נ.מ מיוחדת!)

נ.מ יואי

"פאק גרהארד. למה?" מלמלתי בעיקר לעצמי כשישבתי ליד המיטה של החבר הכי טוב שלי בבית חולים. שוב.
הוא היה חסר הכרה, מכשירים מחוברים לגופו והוא נראה כמו פאקינג רוח.
הוא לא היה נראה בחיים. הוא נראה כמו פאקינג גופה.
האידיוט עשה תאונה עם הרכב שלו.
תאונה עצמית.
שבכנות? אני חושב שהיא הייתה מכוונת.
לבחור הזה יש הרבה בעיות שהוא לא מוכן להודות בהן.
ואני ידעתי עליהן.
ניתחתי את החבר הכי טוב שלי כאילו אני פסיכולוג ומומחה בחרדות.
יש הרבה דברים שהוא לא יודע עליי, ברור.
והרבה לילות שניתלתי (ה.כ איך לעזאזל כותבים  תליתי בעבר?) בין חיים למוות.
אבל אני לא הנושא כאן.
החבר הכי טוב שלי, אח שלי בלי קשר דם, שוכב כמעט מת על המיטה בבית חולים ב1 בצהריים.
הוא עשה את התאונה אתמול בערב, וכהתקשרתי אליו בהפסקה האחות ענתה.
עזבתי הכל והגעתי לפה.
התורם זרע מודע למצב של גרהארד, אבל לא נראה שבאמת משנה לו.
פאקינג בן של זונה.
הילד שלו עם רגל בקבר והוא אפילו לא נמצא בחדר רוב הזמן.
פאקינג מזדיין.
אני שונא אותו. אני כל כך שונא אותו. אם גרהארד היה נותן לי אישור הייתי הורג אותו.
מזדיין בתח-
יואי עצור.
אתה גולש מהנושאים.
כמו שאתה תמיד עושה.
לקחתי נשימה עמוקה והחזרתי את מבטי לגרהארד, מנסה להתרכז בו שוב מבלי להחליף נושא.
זה אולי הדבר הכי מפחיד שראיתי בחיים שלי.
אני בחיים לא אודה בזה מולו- אבל אני אוהב את האידיוט בן של זונה הזה. הוא החבר הכי טוב שלי. הוא פאקינג אח שלי.
ואח שלי גוסס.
כנראה מניסיון התאבדות.
וכנראה באשמתי.
ידעתי שזה יגיע מתישהו, חייתי בשנים האחרונות בשאלה האם היום זה יהיה היום האחרון שאני אראה אותו?
הוא עבר חרא בחיים. והרבה ממנו.
והוא לא מוכן להודות בזה, הוא לא באמת מוכן לדבר על זה.
הוא חושב שבגלל שיש לו כסף אין לו זכות להתלונן על דברים או להרגיש רע. כי לאחרים אין דברים שהוא לוקח כמובן מאליו.
אידיוט.
התהלכתי בחדר בעצבנות מנסה לחשוב מה לעזאזל אמור להיות הצעד הבא.
אין לי מקום להילחץ עכשיו.
אין לי מקום להתרגש עכשיו.
איו לי מקום עכשיו.
"גרהארד, זה כנראה דפוק שאני מדבר איתך כשאתה נראה כמו גופה מזורגגת, אבל בכל זאת- לך תדע, אולי אתה שומע?" גיחכתי לעצמי בחוסר אמונה לפני שהמשכתי "אל תהיה אידיוט גרהארד. אני לא יודע מה עבר לך בראש כשעשית את זה. אני לא כועס, אני פשוט.. אני פשוט דואג לך אחי. זה מוקדם מידי כדי שתעזוב, המאמן יהרוג אותך. לא מספיק שהוא יאבד את השחקן הכי טוב שלו ואת קפטן הקבוצה שלו, הבת שלו גם תאבד את האהבה שלה. קיטשי לומר בקול, אבל נכון. היא לא אמרה לך את זה גרהארד, אבל אני בטוח בזה. היא אוהבת אותך. קשה לה להודות בזה.
ואני פשוט יודע שאם אני אספר לה שאתה שוכב בבית חולים ברגע זה ולא ישן במיטה שלך- היא תתפרק. אני לא יודע מה לעשות גבר, אני אבוד בלעדיך. עזוב את לונה, אני צריך אותך. אני לא כל כך מדבר איתך על זה, אבל אני נוהג לפגוע בעצמי. לעיתים מאוד קרובות. אני מנסה להשתפר ולהפסיק, אבל פאק זה ממכר כמו סם. אני נגמלתי מזה פעם. באמת. אבל נפלתי שוב. אני מנסה להיות טוב יותר בשביל האנשים שלי, אבל לא מצליח. פאק אני אפילו לא יודע למה אני מספר לך את זה. אני פשוט לא יודע מה להגיד, או איך.
אתה החבר הכי טוב שלי.
אתה אח שלי.
ואם תמות אתה תיקח אותי איתך.
אז אל.
קייטי תגיע לגיהנום ותרצח אותך שוב.
ולונה.. אלוהים לונה לא תשרוד את זה.
הבחורה הזאת סבלה מספיק בחיים שלה. הרבה יותר מדיי אפילו.
פשוט.. פשוט תקום גבר אוקיי? אתה היחיד שמחזיק את כולנו בחיים.
אחי בלעדיך אנחנו כלום.
אתה חשוב לכולנו, גם אם זה לא נראה לך."
עצרתי והבטתי אליו, מנסה לראות איזשהו ניצוץ בעניו, תנועה קטנה של היד, מקווה שהוא יפתח עיניים ויצחק עליי.
"ואמא שלך אוהבת אותך, היא צופה עליך מלמעלה ובטח צועקת עליך לחזור לגוף שלך מיד.
שזה מוקדם מידי.
כי פאק גבר! זה ממש מוקדם מידי.
אני לא מוכן לאבד אותך."
דמעה נזלה על לחי שמיהרתי לנגב.
"תתאפס" סטרתי לעצמי ולקחתי נשימה עמוקה.
הבטתי אל גרהארד שעדיין היה מאולף ולא נראה שום שיפור, נאנחתי וירדתי לקנות קפה. אסור לי פאקינג להישבר. כי זין אם אני אשבר- אני לא אצליח להרכיב את עצמי מחדש. לא שוב.