אהבה דפוקה

חלק 18

נ.מ לונה
עברו כבר שבועיים מאז מה שקרה.
אבא שלי בידיוק מקפיץ אותי לבית ספר, כשאחד השירים של אמינם שאני אוהבת מתנגן ברקע.
שרנו אותו ביחד ודניאל שישב מאחורה שר בקול גבוהה את הקולות רקע.
..
נכנסתי לשיעור הראשון, ספרות. הייתי טובה בלימודים, טובה מאוד אפילו- אבל ספרות אף פעם לא באמת אהבתי.
אני אהבתי לקרוא ספרים, אבל ספרות זה פשוט לא זה.
ישבתי מקדימה בקצה, לא המקום המועדף עליי אבל לא הייתה לי יותר מידי ברירה.
המורה קשקשה ולא באמת הקשבתי לה.
אני לא יודעת לאן ללכת בהפסקה.
כאילו, אני וגרהארד זוג. אני חושבת. לא באמת הגדרנו מה אנחנו.
ואני ויואי חברים, ואני וקייטי חברות.
חייכתי מעט מהמחשבה על זה שקייטי חברה שלי. אף פעם לא היו לי חברות, לא כי לא רציתי. הן פשוט לא רצו אותי אף פעם. וסוף סוף יש לי חברה וזה משמח אותי.
לא למדתי עם אף אחד מהם בשיעורים, מאחר ויואי וגראהרד היו שכבה מעליי,ואני יותר טובה מקייטי בלימודים, ככה שאני נמצאת בהקבצות גבוהות יותר ואנחנו אף פעם לא חולקות שיעורים, חוץ מבספורט מה שגיליתי לא מזמן.
אז אני באמת לא יודעת אם הם רוצים שנסתובב ביחד. מה אם הוא מתבייש בי? מה אם הוא חושב שאני אביך אותו מול החברים שלו? הצטמררתי מהמחשבה הזאת. אני באמת מחבבת אותו. זה ישבור לי את הלב.
אבל אין סיבה להקדים את המאוחר- מה שיהיה יהיה. נכון?
..
השיעור השלישי נגמר והגיע הזמן להפסקה הארוכה.
יצאתי מהכיתה והנחתי את הספרים שלי בלוקר, מתקדמת אל הקפיטריה.
"היי!" הרגשתי משיכה בשיער ומעדתי אחורה.
פאקינג כמובן. יוליה. אין לי כוח לבחורה הזאת.
"לא ראיתי אותך הרבה זמן, מה קרה? מפחדת?" היא התגרתה בי ושיחררה את שיערי.
"יוליה. איו לי כוח לזה, תשחררי ממני" מלמלתי וניסתי לעקוף אותה, והיא עצרה אותי.
"ציפור קטנה לחשה לי שלפני חודש בערך נמרחת על החבר שלי והתחננת אליו שיעשה לך היקים." היא אמרה בכעס ונזכרתי במה שקרה. לא נמרחתי עליו לשניה. הוא כפה את עצמו עליי.
לא רציתי בהיקים הדפוקים שהשאיר לי.
"והא גם אמר לי, שכשהוא לא הסכים לך ואמר לך שהוא אוהב אותי נתת לו אגרוף בעין." היא תפסה בשיערי שוב ומשכה אותו בפראות אחורה.
"הוא נמרח עליי. לא אני עליו. תשחררי מהשיער שלי." אמרתי לה בכאב, מונעת מעצמי להרוס את הפנים שלה עם הציפורניים המעטות שיש לי.
"בטח" היא אמרה ומשכה בשיערי בחוזקה אחורה, גורמת לי ליפול הרצפה.
קמתי במהירות וניסתי לעבור מהצד שלה, ללכת.
ואיך אפשר שלא- החבר האידיוט שלה הופיע. אחלה טיימינג אידיוט.
הוא הצמיד אותי ללוקר בחוזקה.
"שלא תעזי להאשים אותי שעשיתי לך משהו זונה מטומטמת." קפאתי למגע של הידיים שלו עליי. שנאתי את זה.
"אני הולך לזיין אותך כל כך חזק שתצטערי שנולדת" הוא לחש לי ככה שיוליה לא תשמע.
"תשחרר ממני" השתעלתי וביקשתי ממנו. אני לא בעמדת כוח עכשיו.
"מה תעשי? תקראי לאבא?" הוא התגרה בי ומחץ את גרוני, מונע מאוויר להיכנס לריאותיי.
"לא, היא תקרא למישהו גרוע יותר ממנו" קול נשמע מאחורי החבר של יוליה, שאני אפילו לא זוכרת איך קוראים לו, והדבר הבא שראיתי- זה אותו שכוב על הרצפה ואת יוליה עושה עיניים לבחור מולי.
"גרהארד" מלמלתי בחיוך, מעסה את צווארי בידיי.
הוא חייך אלייי ונישק אותי בעדינות על שפתיי, לא אכפת לו בכלל שכל ההמולה שנוצרה פה מסתכלים.
לא אכפת לו. הוא לא מתבייש בי.
נשמתי בהקלה.
"פאקינג דפוק! מה נראלך שאתה עושה?!" הבחור ההוא צעק מאחוריו ותפס את גרהארד באחיזת חנק. גרהארד לא נראה נרגש, ועשה איזה מין משהו עם היידים שלו- ועכשיו גרהארד שוכב מעל הבחור השני, שזועק בכאב ומתחנן אליו שישחרר את ידו.
"אל פאקינג תיגע בה" גרהארד אמר בקול מקפיא ושיחרר אותו, יוליה אפילו לא התייחסה לחבר שלה שהיה זרוק על הרצפה, היא התקדמה לגרהארד והניחה עליו את הידיים המגעילות שלה
"בייבי,  בוא בובי אני יכולה לעשות פלאים" היא דיברה בקול, כך שאני אשמע וקידמה את ידה לאיברו.
הוא העיף אותה ממנו מבלי באמת לפגוע בה, והיא התקדמה אליו מהר
"בייבי, מה הבחורה הזאת שווה בכלל? היא בגדה בך. היא התחננה שהחבר שלי ישים עליה את הידיים שלו. היא כלום לעומתך. סתם בוגדת עלובה." פחדתי שגרהארד יאמין לה.
הוא דחף אותה ממנו  קצת יותר בחוזקה וניגש אליי.
"היי! זאת הפאקינג בת זוג שלי. ומי שיגע בה אני אדאג אישית שלא יהיה לו יד יותר." הוא צעק וכולם הנהנו. פחדו ממנו. מצאתי לי בריון, צחקתי לעצמי.
הוא שם את ידו מסביב כתפי והלכנו במסדרונות, כשמבטים מופתעים מופנים אלינו.
לא הייתי רגילה לכל התשומת לב הזאת.
"תפסת עליי בעלות אה?" צחקתי מעט ולגרהארד היה מבט אש בעיניים.
"אם מישהו מציק לך שוב תרימי אליי טלפון. את לא יודעת מה עבר עליי כשראיתי אותך ככה וחשבתי על מה אם לא הייתי מגיע בזמן" הוא מלמל לעצמו את המשך המשפט, ונצמדתי אליו כמה שאפשר.
"את שלי" הוא מלמל כמעט בלי קול -כנראה חשב שזה יפחיד אותי- אבל הוא בהחלט עשה לי פרפרים בבטן.
"תשמעי, אנחנו תמיד נפגשים בכניסה לקפיטריה ומחכים שכולם יבואו, ועכשיו כולם כולל את. אני לא אוכל לבוא וללוות אותך מכל שיעור אז תדעי לאן להגיע" הוא חייך ואמר שלום ליואי ולקייטי.
הנהנתי בשקט והתקדמתי אחריהם לאחד השולחנות
ידעתי -כמובן- שאני לא מתכוונת לאכול בבית ספר. בעיקר לא מהקפיטריה. אני לא סומכת על אף אחד מהאנשים פה.
"על מה היא דיברה?" בוא שאל אותי בשקט כשהתיישבנו.
"אנ- אה, אמ, אוף. תשאל את יואי?" לא יכולתי להביא את עצמי חדבר על זה. לעומת מה שקרה עם לירון, זה עוד היה טרי. ולא התגברתי על זה.
"אני הולך שניה." גרהארד קבע והחזיק את ידיו באגרופים. הוא היה כועס.
"אני הולך אחריו לוודא שלא ידפוק את הראש בקיר." יואי מלמל ומיהר אחרי גרהארד, שהלך הליכה מהירה.
"יש לך מושג על מה זה?" קייטי שאלה ואכלה מהחסה שלה.
(ה.כ אלוהים חסה זה הדבר האהוב עליי בעולם ועכשיו יש לי חשק מטורף אליה ואמא שלי שחכה לקנות כשהייתה בקניות😭)
"יוליה והחבר שלה הציקו לי קצת מקודם. זה הדבר היחיד שעולה לי לראש שיכול להיות שקצת הכעיס אותו." שיקרתי לה וטופפתי באצבעותיי על השולחן, מחפשת מה לעשות עם הידיים.
"לונה, הוא משוגע עלייך. הוא בטח כל כך כעס כשראה שמציקים לך. זה לא קצת הכעיס אותו, הוא היה מוכן להרוג מישהו. ועוד יוליה והחבר הגועלי שלה הם אלו שהציקו לך. הוא סתם מטרידן" קייטי הביעה גועל על יוליה ולא יכולתי להסכים איתה יותר.
"זה רק אני או שאף אחד לא באמת יודע מה השם של החבר שלה, הוא פשוט חבר של יוליה?" צחקתי כי לא ראיתי שהיא קוראת בשמו.
"נכון, צודקת! אף פעם לא חשבתי על זה" קייטי צחקה ושתתה מהפחית קולה שלה.
התרכזתי על הפחית קולה הזאת.
נזכרתי בקולה שהוא הביא לי.
"אל תדאגי מתוקה. עוד מעט לא תרגישי כלום" הוא לחש באוזני ורציתי להקיא. רציתי לצרוח. רציתי להתפרע בידיו. אבל לא יכולתי. כאילו כוח עליון משך אותי ועצר אותי מלעשות משהו. כל מה שיכלתי לעשות זה לשכב שם, בזמן שהוא עושה בי כרצונו, מבלי יכולת להתנגד אליו.
'בבקשה' ניסיתי לומר אבל אף קול לא יצא.
כאילו לקחו ממני את היכולת לדבר.
הוא שיחק בשדיים שלי, נשך את צווארי ונישק את שפתיי, ואני שכבתי שם, כאילו אני גופה.
הוא ירד ממני ומשך את מכנסי ואת התחתון שלי מטה ופיסק את רגליי.
הייתי חשופה. ולא יכולתי לעשות כלום כדי להתנגד.
"לונה. תסתכלי אליי לונה" שמעתי את גרהארד מדבר אליי.
גרהארד?
פתחתי את עיניי לשני העיניים הזהובות שלו. העיניים שלו כל כך יפות..
"העיניים שלך כל כך יפות" מלמלתי והבטתי בהן מהופנטת.
"היא חזרה" הוא אמר וחייך, נושק לאפי.
"מה- אנ- זה- פאק. פלאשבק נכון?" מלמלתי והשפלתי מבט.
"כן, אבל זו השתפרות לונה! הוא היה קצר יותר, וזכרת שזה היה רק פלאשבק. ולא דיברת תוך כדי." גרהארד ניסה לעודד אותי.
"אני הייתי מדברת בקודמים?!" שאלתי בזוועה. אלוהים. מה אמרתי להם.
הוא בלע את רוקו " מה לא ידעת?" הוא שאל בשקט, מייסר את עצמו.
"מה אמרתי??" רציתי לדעת מה אמרתי כשלא הייתי במצב מודע.
"אנ-אה, זה לא משנה" הוא ניסה להתחמק.
"זה כן משנה" כמעט צעקתי מתסכול.
"את צודקת, מגיע לך לדעת. אני לא זוכר את המילים במדויק, אבל את התחננת לבן זונה ההוא שיפסיק. ממש התחננת אליו." הוא מילמל ונמנע מלהביט בעיניי
הנהנתי בהבנה. לא חשבתי אחרת.
"איפה אנחנו?" מלמלתי כשראיתי שאנחנו לא בקפיטריה. אנחנו בכיתה ריקה
"אה, לא ידעתי אם תדברי או לא ולא רציתי שתובכי אז לקחתי אותך לפה." הוא אמר במשיכת כתפיים.
הוא הרים אותי, זה לא הפעם הראשונה- עד עכשיו הוא הרים אותי כשהתנשקנו. אבל, הוא סחב אותי . מה אם הייתי כבדה לו? מה אם הוא חושב שאני שמ-
"לא היית כבדה לי ולא היה לי קשה לסחוב אותך. לונה אני שחקן פוטבול למען השם אני מרים 3 כמוך בתור חימום" הוא קרא אותי, כמו שהוא תמיד עושה והסמקתי.
"רגע פאק מה השעה?" מלמלתי בלחץ
"אנחנו אמורים להיות באמצע השיעור החמישי עכשיו. אבל אני חושב שכדאי שנבריז ממנו לגמרי? גם ככה יעיפו אותי ואני מניח שגם אותך אם ניכנס באמצע השיעור" הוא חשב שאכפת לי מהשיעור, וצחקתי מעט.
"לא אכפת לי מהשיעור אנ- אני פשוט.. אני הולכת לשירותים שניה" הסמקתי ומיהרתי לשירותים, לוקחת את התיק איתי.
הייתי במחזור עכשיו, ועם כמה שזה שימח אותי כי לא הייתי בהריון- זה לא מנע ממני לכעוס על זה שהדימום שלי כל כך כבד. הייתי עם אותו הפד הרבה זמן, והתפללתי שאין לי כתם בתחתונים.
"פאק.." מלמלתי כשגיליתי שהתפילות שלי לא נענו- ויש לי כתם במכנס.
"את בסדר??" גרהארד מלמל בלחץ מחוץ לתא. רגע מה?
"מה אתה עושה בשירותי בנות?!" צעקתי עליו
"אני לא יודע, דאגתי לך! רצת ולא הסברת לי כלום, מה אני אמור לחשוב?" למרות שלא ראיתי אותו ידעתי שהוא מחייך ומגרד בראשו.
"לונה, זה בנוגע למחזור שלך?" הוא ידע מה קורה בלי פאקינג לראות אותי וזה חירפן אותי.
לא זזתי והובכתי מהשאלה שלו. אף פעם לא דיברתי עם מישהו על המחזור שלי, השיחה שלי עם אבא שלי שיקנה לי פדים הייתה נוראית. ואמא שלי נפטרה לפני שקיבלתי. לא היו לי חברות, ואף אחד מעולם לא שאל אותי בישירות כזאת.
"לונה?" גרהארד דפק על הדלת.
"אם את לא עונה לי אני פור-" "כן נו זה המחזור" מלמלתי והובכתי למרות שהוא אפילו לא רואה אותי.
"מה קרה?" הוא שאל, ובקולו נשמעה דאגה אמיתית.
"אני- יש לי.. יש לי כתם במכנס, ולא הבאתי גקט" דיברתי מהר וגמגמתי. הוא כנראה לא שם לב כשרצתי מקודם.
"אה, זה לא בעיה. חשבתי שקרה משהו רציני" הוא מילמל
"משהו רציני?? לא בעיה?! ברגע זה אני מרגישה כאילו מישהו דוקר לי את הבטן מבפנים ומסובב את הסכין ומפזר פאקינג מלח. לא פאקינג רציני? אני אהרוג אותך!!" צעקתי עליו בכעס. אני לא יודעת מה קרה לי.
"אח שלך הזהיר אותי שאת תהיי קצת משוגעת" הוא מילמל וצחק מעט.
"קחי" הוא זרק לי את הגקט שלו וקשרתי אותו סביב מותניי.
יצאתי מהתא ושטפתי את ידיי.
"או היי" גרהארד מילמל לבחורה שנכנסה לשירותים, מסתכלת עלינו בשאלה.
הסמקתי.
"אל תשאלי.." הוא חייך אליה מעט והיא לא שאלה. פשוט המשיכה בשלה.
יצאנו מהשירותים והתפוצצתי מצחוק.
הוא צחק ביחד איתי.
"תגידי, מה גרם לטריגר מקודם?" הוא שאל כשנהייתה דממה.
"הפח-הפחית קולה." מלמלתי והבטתי לכל מקום מלבד לעיניו.
"פחית קולה..? אבל כשהבאנו בקבוק קולה זה לא השפיע עלייך." הוא היה מבולבל.
"כן, זה פשוט ש- אז, הוא סימם אותי, וזה היה בפחית קולה. אז זה הדבר הספיציפי." מלמלתי והשפלתי את ראשי מטה.
"את חייבת להפסיק להוריד את הראש שלך. אני חושב שזה צריך להיות פשע למנוע ממני לראות את היופי הזה." הוא אמר והסמקתי, הופכת לעגבניה.
הוא צחק וחיבק אותי מהצד, וכשהגיע הצילצול נפרדנו לשיעורים שלנו.
אני חושבת שאני מתאהבת בגרהארד. וזה כל כך מפחיד אותי.
.
.
.
לונה לונה לונה, רק עכשיו קלטת שאת מתאהבת בו? כי עם כל הכבוד אלייך, אני מאוהבת בו מהפרק הראשון. *קריצה קריצה*
אני צריכה לדעת, מי הדמות האהובה עליכן מהספר?? גרהארד, קייט, יואי, לונה, אחד מהאחים, האבא?? דברו אליי כי מבחינתי יואי הוא כל מה שאני צריכה בחיים שלי.