אהבה דפוקה

חלק 5

נ.מ גרהארד
כשיום שבת הגיע, אני נשבע שהרגשתי פרפרים בבטן.
אני לא יודע איך הגעתי למצב הזה, שכל השבוע אני מתנהג כמו רובוט מזוין וכשמגיע יום שבת אני הולך על עננים מזוינים.
שמתי את הפלייליסט שלי של אמינם,טופאק ו50 סנט על פול ווליום והתחלתי לסדר בקטנה את החדר.
"על מה החגיגה" אימי החורגת נכנסה עם חיוך מפלרטט על פניה ולא יכולתי שלא לצחוק לה בפנים. ,היא לא תהרוס את הוויב שלי עם הפלירטוטים הבלתי פוסקים שלה בבחור שעדיין בתיכון.
כל החזה המנותח שלה נשפך מהגופיה הלבנה שלבשה, ועם השפתיים שלה היא נראת כמו ברווז מנונתח.
"על מה אתה צוחק?!" היא כעסה עליי
"מה..-לא- . סתםם כלום.--" לקחתי אוויר בין מילה למילה
"לולוווווו!!" היא קראה לאבי בשם חיבה שלו שגורם לי לאי נוחות מסויימת
כששמעתי את הצעדים החזקים שלו מתקרבים (כן , זיהיתי את הצעדים שלו עוד מאז שאני ילד קטן.)
עמדתי דום והשתקתי את המוזיקה. תמיד הוא בא להרוס את היום.
"מה אה-" לפני שהוא הספיק לסיים את המשפט הזונה הזאת התנפלה על שפתיו בקולניות, כשאני ממש שם.
לונה בחיים לא הייתה עושה את זה, ונחשי מה? החזה של לונה לא מנותח כמו שלך. אני בטוח בזה. זונה מטומטמת. אני הוא והיא יודעים שהיא פה רק בשביל הכסף שלו, ופאק הוא לא שם על זה זין כי היא יודעת שהוא שם רק בשביל הגוף שלה
אחרי כמה דקות ששניהם פשוט מתחרמנים לי מול העיניים, הם נזכרו שאני פה
"צריך משהו?" אבי בקושי הביט בי
"ל-לא אדוני" לחשתי בגמגום.  אני שונא כזה קורה לי. אני שונא כשאני מגמגם מולו. אני שונא אותו. אני כל כך שונא אותו.
"יופי. למה קראת לי בייב?" הוא שאל והביט בלי בושה בחזה המנותח שלה שאני נשבע שקצה של פיטמה בצבץ לו משם.
"הבן שלנו צחק עליי" היא הסתכלה עליו בחיוך מתוק ואצבעותיי הלבינו כשהחזקתי את עצמי כל כך חזק לא להתפוצץ. 'הבן שלנו' אני לא הפאקינג בן שלך ימזדיינת אחת!! רציתי לצעוק עליה אבל התאפקתי, יהיה לי היום יום טוב. אני פוגש את לונה היום. יהיה טוב.
אבי התקרב אליי באיום עד שנשאר צמוד אליי והחזקתי את הנשימה שלי לידו.
"אתה צחקת עליה?" הוא שאל בקול הדורש שמתאים לו
"כ-כן אדוני.." מילמלתי בשקט, לא יכולתי לשקר לו, כי ידעתי שאין סיכוי שהוא יאמין לי ולא לזונה המטומטמת שלו.
"זה יקרה שוב?"
"לא א-אדוני" גמגמתי כהרגלי מולו, והרגשתי איך הוא מנפץ לי את היום הזה לרסיסים.
"יופי." לא יכולתי להתעלם מהעובדה שכל הזמן הזה הזיקפה שלו בלטה מהמכנס חליפה שלבש, ונצמדה לרגלי, זה גרם לי לתחושת בחילה בכל גופי.
לא יכולתי לשכוח איך זה היה כשהוא היה נצמד אליי מבלי שהייתה לי יכולת לעשות דבר. או מתי שצרחתי ולא היה לו אכפת בכלל.
פאק! פשוט תשכח מזה.. פשוט תשכח מזה.. מלמלתי לעצמי בראש עד שראיתי בזווית העין שהוא הולך עם היד שלו על התחת הגדול מידי כדי להיות אמיתי שלה. והם אפילו לא טרחו לסגור את הדלת שלי או את הדלת שלהם.
סגרתי ונעלתי את דלתי בכעס מרוסן והפעלתי בחזרה את השירים והפעם-שמתי אוזניות
אתה פוגש את לונה היום. אתה פוגש אותה. את לונה שלך. את לונה של- לא, היא לא שלי. היא לא יכולה להיות. וזה שובר לי את הלב. כל פאקינג פעם שההבנה הזאת מכה אותי, אני נשבר. כל פאקינג פעם.
נכנסתי להתקלח וניקיתי את הכל ממני, הזיכרונות, הקראש הקטן הזה ללונה, כל מה שקרה בדקות האחרונות שהרגישו כמו ימים. הכל.
יצאתי לכיוון הבית של בנגמין, והלכתי בשקט למרות שבראשי, התחוללה סערה.