אהבה דפוקה

פרק 26

נ.מ גרהארד
...
בהפסקת אוכל הראשונה, הבטתי בלונה מדברת עם קייטי. היא חייכה, צחקה, השתמשה בהרבה תנועות ידיים ונראתה באמת מאושרת. במבט ראשוני לפחות. התחלתי להתרכז בה, וראיתי את הרגל שלה קופצת בתנועה כמעט בלתי מורגשת- החיוך שלה לא השתקף בעיניים והיא גירדה הרבה בירך שלה. בירך עם הצלקת שלה. בירך שלירון סימן במילה 'זונה'. מילה שאפילו לא קרובה לתיאור של לונה.
היא מסתכלת לצדדים- מזיזה את עניה וראשה כל כך מעט שזה פשוט נראה כמו שיחה רגילה.
היא לחוצה. היא מפחדת. והיא כל כך טובה בלהסתיר את זה- שגם אני האמנתי לה בהתחלה. אבל בהייה ממושכת בבחורה שלי גרמה לי לשים לב לפרטים הכמעט בלתי מורגשים.
הנחתי את ידי על ירכה- הירך ללא הצלקת, והיא הפסיקה לדבר והביטה מעלה לעיניי.
'תירגעי.' סימנתי לה בשפתיי והיא הסתכלה עליי מופתעת.
אחרי כמה שניות של בילבול היא חזרה לדבר עם קייטי ונראתה נינוחה יותר. היא צריכה לדעת שאני שומר עליה. שאני פה איתה. ושאני תמיד אהיה. אני לא אתן שיפגעו במה ששלי.
ראשי התחיל להתמלא במחשבות על איך אני הולך לסמן אותה כשלי, איך אני הולך לגרום לה להבין שהיא רק שלי כשאני אגרום לה לגמור בפי, באצבעותיי, ומסביב לאיברי.
הבטתי על הבחורה הקטנטנה הזאת- הבחורה היפיפיה והביישנית הזאת. אני לא רוצה לפגוע בה. אני מפחד להרוס אותה. היא טובה מידי בשביל המחשבות החולניות שלי. אני רוצה להראות לה שהיא לא מקולקלת- שהוא לא שבר אותה, ולא קיים מי שיצליח.
לא אכפת לי מה אבא שלי יעשה אם הוא יגלה שאנחנו ביחד- הבן זונה הזה יכול להתאבד מבחינתי. אני מאחל לו למות בכל יום. אנס מזדיין. זה דבר אחד לדעת שאבא שלך אנס ומכה, אבל זה דבר אחר לפחד מזה שהוא יגע בלונה כשאני לא שם. גם אם הוא היה מאשר אותה, איך לעזאזל אני אמור לסמוך עליו איתה? אני אפילו לא סומך עליו עם אישתו! הוא אונס אותה, זה לא שאלה. אני יודע, אני יודע כי שמעתי- אני יודע כי אני זה שהיה צריך להיכנס לחדר ולעזור לה כשהיא לא הייתה יכולה לזוז. אני יודע בגלל שהמראות האלה שלה עדיין לא עוזבים אותי. עם כמה שאני שונא אותה- זה פשוט לא מגיע לה. כשאבא שלי הכיר אותה היא הייתה בחורה נחמדה. באמת. היא הייתה טובה, ואימהית. היא הייתה מכינה אוכל לפעמים, והייתי רואה אותה מחייכת הרבה. אבל הוא הרס אותה. הוא הפך אותה לזונה שהיא היום- ואני צריך לזכור את זה. היא לא אשמה. יש לו נטייה כזאת על אנשים- הוא גורם לאנשים להפוך לגרסה שהוא רוצה שהם יהיו.
"כדור הארץ לגרהארד" יואי הקיש באצבעותיו מול עיניי והתעוררתי מהמחשבות שלי, המחשבות שהרגו אותי מבפנים.
לונה המשיכה לדבר עם קייטי- אפילו לא שמתי לב שהיא הניחה את ידה על ידי.
יואי הצביע עם עניו הצידה והסתכלתי לאן שהוא הביט. לירון.
לירון עומד שם ומדבר עם מישהו. רגע, אני מכיר אותו! הוא מהקבוצה. זה סלואן. אני לא זוכר את השם הפרטי שלו, כי אני רגיל לקרוא לו בשם המשפחה.
למה לעזאזל הם מדברים? הם הסתכלו לכיווננו וסלואן ניפף לי בידו. רק הבטתי בו כועס, גורם לו להרגיש לא בנוח
אחרי כמה דקות, לירון טפח על גבו של סלואן והלך. הוא פנה לחוץ לקפיטריה בזמן שסלואן התקדם ישירות לכיווננו.
"היי, גרהארד. מי זה הקריפ הזה לעזאזל? מה הוא רוצה מכם? הוא נצמד אליי ולא הפסיק לשאול אותי שאלות עליך." הוא פנה אליי והבטתי ישירות בעניו.
"מה הוא שאל?" אמרתי בלחש, קם מהכיסא כדי שלונה לא תשמע.
"לא יודע. כל מיני, כמה זמן אתה וחברה שלך יוצאים, איך הכרתם, איפה אתה גר, בן כמה אתה, כמה זמן אתה בקבוצת פוטבול, מי ההורים שלך. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, ולא עניתי לו על אף שאלה. אמרתי לו שהוא מוזמן לשאול אותך, בכל מקרה, אפילו לא ידעתי שיש לך חברה. שמח לשמוע גבר." סלואן טפח על כתפי והלך, גורם לי לנשום מעט בהקלה.
הוא נאמן, הוא לא ידע מי לירון- והוא לא מסר לו מידע עליי.
בכל מקרה, מה לעזאזל לירון רוצה? אני יודע שהוא רוצה את לונה. אני יודע שהוא רוצה שאתרחק ממנה. אבל למה כל השאלות האלה?
"יבן של זונה!" שמעתי קול צועק ואת כל הקפיטריה מתמלאת בצעקות.
"לא לא לא" לונה אמרה והסטתי את מבטי לכיוון שהביטה אליו- זין.
"פאק!" צעקתי ורצתי לדניאל, שהיה מעל לירון והעיף לו אגרופים.
"דניאל!" צעקתי ותפסתי אותו מאחורה, מנסה להשתלט עליו אבל הוא נלחם בי בחזרה, גורם לי לשחרר אותו ולהמשיך להחטיף ללירון ששכב על הרצפה מדמם. מראה מלבב שהופיע לי בחלומות הכי טובים.
"יואי תעזור לי" אמרתי ליואי שהנהן למרות שנהנה מהמראה הזה בידיוק כמוני. אבל הוא ידע שלא ללירון אנחנו עוזרים, אלא לדניאל.
יואי תפס את דניאל מצד ימין ואני משמאל, וביחד תפסנו אותו ומשכנו אותו אחורה בכוח.
לירון קם מהרצפה וירק דם.
"למה שתעשה את זה? מה אי פעם עשיתי רע?" הוא התגרה בדניאל שזעם בידינו.
כולם היו מסביבנו וצילמו את המתרחש.
"דניאל. בבקשה, די" לונה שהופיעה פתאום עמדה מול דניאל והתחננה אליו.
"היי, היי לונה תירגעי. זה בסדר." הרגשתי אותו מתרכך באחיזתי.
הנהנתי ליואי ושיחררנו אותו, נותנים לו לחבק את לונה בעדינות.
היא החזיקה את הדמעות. ראו את זה עליה אבל ברגע זה הייתי צריך להתרכז במשהו אחר. לירון. לירון שעמד מאחוריה עם חיוך דוחה מלא בדם והביט ישירות לישבנה.
התקדמתי ועמדתי מולה ומול דניאל, מסתיר אותה בגופי.
"אוי נו אתה מסתיר את הנוף!" לירון התגרה בי, אבל עם איך שהוא נראה עכשיו- ספוג בדם וצולע, זה לא עבד עליי. ההתגרות שלו לא מעניינת אותי.
"שנינו יודעים שיש סיבה טובה מאוד ללמה שדניאל העיף לך אגרופים. הייתי שמח לעשות את זה גם. תתרחק מפה." התקרבתי אליו ולחשתי לו. משתדל שלא להביך עוד יותר את לונה בכך שכולם ישמעו.
"מה כבר עשיתי? לא עשיתי שום דבר רע. הבחורה שלך נתנה לי את הגוף שלה ובגדה בך מרצונה. אני רק קלטתי איזה כוסית עומדת מולי, וכמה לא שווה לוותר על חתיכה כזאת בגללך." הוא אמר בקול חזק יותר מהדרוש. גורם לכולם לשמוע בידיוק מה שהוא אמר. הבטתי אחורה וראיתי את לונה הקפואה בין ידיו דניאל.
יואי עמד לידי והזדקף למלוא גובהו, גורם לעובדה שהוא גבוה ממני ומלירון להתבלט.
"מה קורה פה?!" המנהל נכנס בידיוק ברגע שהרגשתי איך יואי לידי מאבד סבלנות.
"אתם. תתרחקו. אתה. לאחות." הוא ציווה ולירון הרים ידיים והתקדם לחדר האחות, בזמן שאני ויואי לקחנו צעד אחורה.
"כולם! להתפזר! החגיגה נגמרה. לונה, דניאל יואי וגרהארד. למשרד שלי. עכשיו!" הוא צעק עלינו והתקדם למשרדו, בטוח שנעקוב אחריו
הסתובבתי במהירות אל לונה והתכופפתי מעט  לגובהה.
"לונה, את בסדר?" הבטתי בעניה וכאב לי לראות שהיא מנסה כל כך חזק לא לבכות.
"אני בסדר" היא אמרה בקושי. הופתעתי. היא לא התנתקה. הייתי בטוח שהיא תתנתק.
"היי, בואי איתי. נלך לשטוף פנים קצת, נדבר כמה דקות ואז נלך למשרד שלו. אם את רוצה." אמרתי לה בדאגה וניסיתי לגרום לה להבין שהמנהל הוא לא החשיבות הראשונה שלי עכשיו. זאת היא. זאת תמיד היא.
"לא. לא. בואו נלך למנהל." היא אמרה בשקט והלכה, אני יואי ודניאל עקבנו אחריה בדממה.
"לונה, לא חייב ללכת אליו. את יודעת שהוא לא העדיפות הראשונה שלנו" דניאל פנה ללונה והניח את ידו על כתפה מאחורה, מוריד אותה במהרה כשראה את הבהלה שגרם לה מהנגיעה הקטנה הזאת.
אני אהרוג את לירון אני פאקינג אהרוג אותו.
"אנחנו הולכים למנהל" היא מילמלה בשקט, נכנסה למשרד והתיישבה על הכיסא באמצע, אני ודניאל ישבנו מסביבה ויואי עמד בקצה החדר.
הוא עושה את זה כשהוא כועס. ואני יודע שעכשיו הוא רותח.
"יואי, אתה רוצה לשבת?" המנהל שאל אותו והצביע על הכיסא הפנוי לידי.
"אני מעדיף לעמוד" הוא אמר בכעס עצור והמנהל הנהן בשקט.
"מישהו רוצה להסביר לי מה קרה?" הוא שאל ברוגע.
אף אחד לא דיבר.
"ראיתי את הסרטונים. הם בכל מקום. דניאל אתה רוצה להסביר לי למה התחלת להרביץ לתלמיד החדש בבית ספר בלי שום סיבה?" הוא שאל ודניאל הביט בו בכעס.
"הייתה לי סיבה פאקינג מוצדקת. הוא התגרה בי." הוא קבע והמנהל הרים גבה.
"איזה סיבה? מה הוא אמר?" המהל שאל כלא מאמין ודניאל השפיל את מבטו.
"כמו שחשבתי." הוא אמר וגילגל את עניו.
"גרהארד ויואי. אתם משוחררים. ראיתי שלא עשיתם כלום חוץ מלהפריד אותם. אתם יכולים ללכת. דניאל, לי ולאבא שלך יש עוד שיחה ארוכה. בינתיים, תצא מפה. אני רוצה לדבר עם לונה בייחודיות." הוא אמר והביט בה
"אבל לונה לא קשורה לזה. היא רק ניסתה להרגיע אותי" דניאל אמר והממהל הרים גבה
"אני חושב שעדיף שלפחות אחד מאיתנו ישאר איתה" אמרתי ודניאל הסכים, הבטתי אל יואי שהנהנן מהצד.
"זה לא תוכנית לבקשתכם. אני בטוח שללונה אין בעיה להישאר איתי. צאו." הוא קבע אבל התעלמתי ממנו, מסתכל אל לונה.
"זה בסדר. אני בטוחה שזה לא יקח הרבה זמן. פשוט תחכו מחוץ לחדר" היא הרגיעה אותנו והבטנו אחד בשני, לא בטוחים אם לצאת או לא.
בסוף אחרי כמה דקות של התלבטות יצאנו, ןהמנהל סגר אחרינו את הדלת.
יואי החזיק כוס והצמיד לדלת ולאוזן שלו.
"מאיפה לעזאל הבאת כוס" צחקתי כשראיתי אותה והוא סימן לי להיות בשקט.
"נו מה הם אומרים??" דניאל שאל בלחץ, הולך מצד לצד מול החדר.
"אני לא יודע, אני חושב שכוס צמודה לדלת זה באמת בולשיט שלא עוזר לי לשמוע טוב ולא נעליים" יואי מילמל וזרק את הכוס, מצמיד את האוזן שלו וגם דניאל נצמד לדלת.
"באמת דניאל שאני לא מאשים אותך. אם מישהו היה.. אם זה היה קורה לאחותי הקטנה, הייתי דואג שמי שעה את זה יאבד את הראש שלו. מדהים אותי הרמת איפוק שלך" יואי מלמל ודניאל הנהן בשקט.
אחרי כמה דקות מורטות עצבים הדלת נפתחה ושניהם כמעט נפלו, אבל נאחזו אחד בשני והצליחו להתיישר בזמן.
לונה יצאה באיטיות, ולא פספסתי את המבט הקטן של המנהל על גופה.
הוא סגר את הדלת ולונה נשענה על הקיר, נשארת בשקט.
"לונה מה קר-" "אני לא רוצה לדבר על זה" היא קטעה אותי והקפיצה את הרגל שלה.
"לונה, הוא נגע בך? הוא עשה משהו? זה כל מה שאני רוצה לדעת" דניאל התחנן ללונה שסימנה לא בראשה.
"לא. הוא לא." היא אמרה בשקט.
"לונה, בבקשה רק תדברי אי-" "פשוט תעזבו אותי בשקט! טוב?!" היא קטעה את יואי בצעקה
"חברה, תשאירו אותנו לבד כמה דקות, אוקיי?" אמרתי להם ושניהם עזבו מבולבלים לא פחות ממני.
"לונה מה קור-" "אתה יודע שאני בחיים לא אבגוד בך, נכון?" היא קטעה אותי והסתכלתי עליה מופתע. מאיפה באה השאלה הזאת עכשיו?
"אני יודע שאת לא תבגדי בי לונה. למה השאלה הזאת עכשיו?" הבטתי בה בבילבול, היא נשמה בהקלה ונרגעה מעט.
"אנ-אני לא יודעת. אופיר, הוא פשוט- הוא ביקש ממני להפסיק לשחק בך ובלירון. לבחור אחד ולהפסיק לבגוד בשניכם. אני רק רציתי לוודא שאתה יודע שאני רוצה אותך. רק אותך" היא לא שמה לב אפילו מה המילים שלה עושות לי.
היא רוצה אותי. רק אותי.
"אז.. את רוצה רק אותי אה?" התקרבתי אליה וראיתי אותה מסמיקה ופותחת את עניה, כנראה רק עכשיו שמה לב מה היא אמרה.
"ל- זאת אומרת.. אנ-" היא ניסתה להסביר את עצמה, עוצרת את הנשימה שלה כשראתה כמה קרוב אני אליה.
הנחתי את ידי על הקיר משני צדידה, כולא אותה ביני לבינו.
"גם אני רוצה אותך לונה. רק אותך" נישקתי אותה נשיקה עמוקה, נושך מעט את שפתה התחתונה ונהנה מאיך שהיא מתפתלת תחתיי.
תפסתי במותניה והרמתי אותה, מצמיד אותה לקיר וטורף את שפתיה, לא משאיר לה או לי מקום לנשום.
העברתי את ידי מתחת לחולצתה, מרגיש את העור החם שלה בידיי ושורט אותה מעט, נהנה מהקולות שאני גורם לה להשמיע.
התנתקתי ממנה כשנגמר לשנינו האוויר, מסתכל ישירות בעניה. שיער מבולגן, לחיים סמוקות, ושפתיים אדומות ונפוחות. פאקינג יפהפיה.
"אני רוצה אותך בתוכי" היא אמרה בקול כמעט ח
בלתי נשמע.
איברי זז במכנסיי והסכים עם מה שאמרה.
בתגובה רק נישקתי את צווארה, נושך את תנוך אוזנה ומעמיק את הנשיכות על צווארה. הנשיכות שאני עשיתי.
הבטתי לשניה בפניה וראיתי את זה שהיא נפגעה. היא באמת חושבת שאני לא רוצה אותו הדבר כמוהה?
הנחתי אותה על הרצפה והצמדתי את איברי לבטנה, רואה אותה פותחת את פיה מעט ואת עיניה נפערות.
"גם אני. כל כך." אמרתי בשקט, מתכופף אליה מעט, מרגיש את נשימותיה על צווארי.
"אבל אני לא רוצה להאיץ בך. רק מתי שאת תהיי מוכנה. אני אהיה מוכן לחכות עד סוף העולם בשבילך. אם זה יהיה יותר מידי, תגידי לי ואני אעצור. בכל רגע." אמרתי לה בשקט
"בוא נעוף מכאן" היא מילמלה ותפסה בידי, מושכת אותי ללכת אחריה.
סידרתי את מיני ג'יי במכנס והדבקתי את הקצב שלי לשלה
התחמקנו במהירות מהשומר בבית ספר, צוחקים מעט כשהתחבאנו מאחוריי שיח.
"בוא נלך אליי." היא אמרה כשהגענו למכונית שלי, נכנסנו ונסעתי ישירות אליה, משתדל להפסיק לחשוב על מה שאולי עתיד לקרות.
.
.
.
ממ ממ ממ
תצביעו תגיבו, או שלא גם אופציה.
1970 מילים😉