היי! הגעתי למסקנה שאני אכתוב פרקים בין 4-5 פרקים בשבוע, לפעמים פחות ולפעמים יותר- תלוי באורך שלהם. עוד מעט חוזרים לבית ספר אז יהיה לי פחות זמן. אבל אני באמת אוהבת לכתוב את זה- אז אני לא חושבת שתהיה ירידה משמעותית בפרקים.
.
.
נ.מ לונה
לגרהארד יש אישור עליי? צחקתי שוב כשהמחשבה עברה בראשי.
אני לא יודעת אם לכעוס שהם מתייחסים אליי כמו לחפץ- או לשמוח שזה אומר שגרהארד ואי נוכל להיות ביחד.
שמעתי מה שהם אמרו. כל דבר. כולל עם מה שמיכאל אמר על זה שאני צריכה 'בן זוג' . היה קשה לפספס למה הוא התכוון.
מיכאל, אחי הגדול והמגונן- הציע למישהו לשכב איתי. והלחיים שלי התלהטו כל פעם שחשבתי על זה. הוא הציע אותי כמו איזה זונה, אבל אני לא חושבת שהוא התכוון לזה כך.
הוא הראשון שידע לגבי לירון, והוא יודע טוב מאוד שמאז הפעמים היחידות שיצאתי מהבית זה לבית ספר או לטיולים עם לולה.
הוא יודע שלא היה לי בן זוג מאז- הוא יודע שניתקתי קשר עם כל החברים שהיו גם שלי וגם של לירון -כלומר כל החברים שהיו לי- ועברו שנתיים מאז אני חושבת, בעצם- כמעט שלוש. זה היה קצת אחרי יום הולדת 14, ובעוד חודש יש לי 17. אני בכיתה י'א אבל היום הולדת שלי בחודש ראשון. ככה שאני גדולה ביחס לכיתה שלי.
לא יכולתי להפסיק לחשוב על מה אם גרהארד שמח רק כי נתנו לו אישור לש-לשכב איתי..
אני בחורה יפה. זה לא התרברבות. אבי ואחיי אמרו לי כל חיי כמה אני יפה, כמו הירח.
תיאור מוזר, אבל תמיד גרם לחיוך לעלות על פניי.
סירבתי לשמוע את התיאור הזה מאז מה שקרה- לירון תמיד נהג להגיד לי כמה אני דומה לירח, יפה כמוהו, וזה הרג אותי לשמוע את המשפט הזה מאז אותו יום.
שקעתי במחשבות האלה ונזכרתי למה התחלתי לחשוב בכלל.
לגרהארד יש אישור עליי.
אבל.. מיכאל הביא אותו. אבא עדיין לא.
אבל אם מיכאל סומך עליו בכל כך קצת זמן- אפילו גבריאל. אני לא חושבת שלאבא תהיה בעיה. מקווה לפחות.
אני באמת ובכנות מחבבת את גרהארד. וזה מפחיד להודות בזה. אני מכירה אותו רק חודש אני חושבת. כל מה שידעתי עליו לפני זה שהוא בקבוצה של אבא שלי. ואבא שלי די מחבב אותו.
אבל הוא שחקן פוטבול. ולמרות שאין לי חברים, אני עדיין שומעת את השמועות עליו. 'דופק וזורק' 'פלייר' 'בן זונה חתיך' ועוד הרבה בסגנון הזה.
ואני לא מיוחדת במיוחד. אני חושבת שהדבר היחיד שמיוחד לגבי זה שהעיניים משנות צבעים לאיך שבא להן, תלוי בחולצה שאני לובשת או באור. זהו.
והוא כנראה יהיה איתי, יראה שאני כלום ושום דבר, ויעבור לבאה בתור.
והמחשבה הזאת גורמת לי להרגיש כאב בגופי. הוא הגבר הראשון שאני מחבבת- וכמובן- זה חייב להיות בחור שלא רואה אותי ממטר.
יש לי נטיה להימשך לגברים שיפגעו בי.
אבל אולי גרהארד לא יהיה ככה. אולי לא כולם אותו דבר -הרי יש לי שלושה אחים גדולים. והם גברים טובים. הם לא אנסים, הם לא משכרים בחורה בשביל להיות איתה, והם לא דופקים וזורקים. לפי הידוע לי.
אולי גרהארד בחור טוב? אולי מחבב אותי בגלל שאני אני. אולי הוא רוצה אותי בזכותי? ולא בזכות המידת חזיה שלי או בגלל שאסור לו לרצות אותי.
אני חייבת להאמין שהוא בחור טוב. כי אם לא- זה כנראה ישבור אותי מהר יותר ממנו.
חייכתי חיוך עצוב ונכנסתי למקלחת. השעה הייתה 7 בערב, יום שלישי.
אני רואה אותו עוד ארבעה ימים. ויש בי תקווה.
"לונה!" אבא שלי צעק אליי
עצרתי את זרם המים
"מה אבא? אני במקלחת!" צעקתי אליו בחזרה
"בסדר. כשאת מסיימת בואי למטה. יש לי משהו לדבר איתך עליו!" היה בקולו משהו-מפחיד. ואני לא יודעת להצביע על מה.
על מה הוא רוצה לדבר איתי? אני לא זוכרת שעשיתי משהו לא בסדר.
יכול להיות שהוא ראה את הסימנים על צווארי?
לא. הם כמעט ובלתי נראים. ואפילו את המעט הזה, אני מכסה. אני בקושי רואה אותם כשאני בלי מייקאפ. אין מצב שהוא ראה אותם. מה הוא צריך?
YOU ARE READING
אהבה דפוקה
Romance* הסיפור גמור * היא הבת של המאמן הוא שחקן בקבוצה היא לא יצאה עם אף אחד מאז מה שקרה לה הוא רגיל לדפוק ולזרוק נשים, על ימין ועל שמאל היא רק צריכה ללמד אותו ועוד שני חברים שלו, לעזור לשלושתם להעלות את הממוצע. אסור להם להיות ביחד. אבא שלה יהרוג אותו אם...
