הסיפור שלעולם לא נגמר

מישהו פעם אמר לי

אבא שלי מאוד מיוחד,
כל שאר האבות שאני מכירה או שיצא לי לשמוע עליהם מלמדים את הבנות שלהם הרבה דברים,
אבא שלה אמר לה, "לא לחזור מאוחר, כי יש הרבה אנשים רעים בחוץ",
אבא שלה הסביר לה , "תפסיקי לחשוב שאת לא מספיק שווה."
ואבא שלי סיפר לי משהו אחר, אבא שלי אמר לי
"אם את באמת אוהבת מישהו, תתני לו ללכת".
אבא שלי אמר לי את זה בדיוק פעם אחת, פעם אחת שהספיקה לכל החיים, אני עד לא מזמן לא הבנתי מה המשפט הזה אומר עד הסוף, ואפילו אולי כי עבר הרבה זמן מאז, חשבתי לעצמי למה לתת לבן אדם שאני כל כך אוהבת ללכת, אני אלחם עליו, כמה שצריך, כמו שכולם אומרים, כמו שכולם עושים.
אבל אז הבנתי, שאם הבן אדם רוצה ללכת אני פשוט צריכה לשחרר, ולתת לו ללכת.
אם בן אדם באמת מספיק אוהב אותי ומעריך אותי הוא היה נלחם חזרה, כי ביחסים של שניים הרגשות אמורים להיות דו צדדים.
כנראה עדיף לעזוב לבן אדם הזה את היד, כי היד מתחילה כבר לכאוב מלהחזיק, כי בסופו של דבר זה רק יפגע בי, ואפילו בו. וזה בדיוק ההפך ממה שאני התכוונתי ורציתי.
אבל זה עצוב להיפרד וזה קשה לשחרר, אבל אם אני מספיק אוהבת אותו אני אבין מה יותר טוב בשבילנו, לתת לו ללכת, אי אפשר להשאיר בכוח,
פשוט תוותרי על מי שוויתר עלייך קודם, תפני את המקום הזה לאדם אחר שתחזיקי את היד שלו ולא את החוט שחנקת אותו איתו.