הסיפור שלעולם לא נגמר

הקרע שבין לבין

זר לא יבין את התחושה הזאת שלהיות תקועה בין לבין.
בין לבין אותם הדברים שאתה הכי אוהב, כל פעם האילוץ הזה שנוצר לבחור בין שתי האהבות שלך.
אותה התחושה שמרגישה כאילו הלב שלי שהיה יבשת אחת עבר זעזוע ונחצה לשתיים, אותם חצאים זהים שמשלימים זה את זה אך לא מוכנים להתחבר שוב.
זה אותם האנשים שגם מאלצים אותי לבחור בניהם, אבל איך אני אוכל לבחור בין הטוב לנכון,
כי זה אתם הורים שלי , שתגרמו לי כל חיי לבחור, אבל תבינו שלעולם לא אצליח לבחור בניכם , אני לעומתכם השארתי את כל מה שקרה בעבר במקום שלו, בעבר, כי ככה מתייחסים לדברים ישנים, זה לא משנה מה קרה, גם ככה לא נוכל בחיים לשנות את זה, אין שום סיבה ״להעיר את המתים״ כל פעם מחדש.
כי אתם הורים שלי לעולם לא תבינו את הקרע שעשיתם לי שעזבתם, את אותו הקרע שעשיתם ואני נפלתי תקועה באמצע, כי ברגע שאנסה לצאת ולבחור את המקום בו אדרך ,זאת תהיה נקודת אל חזור.
כי שאני נמצאת איתך אני חושבת עלייך ושאני נמצאת איתך אני חושבת עלייך,
-מתי הראש שלי ימצא מנוחה?
את השקט שאני צריכה ואת השלווה הפנימית שתצליח להרגיע אותי באמת, כי זאת דאגה שרק גודלת מיום ליום ,
הצלחתם לגרום לדברים האהובים עליי להפוך לשנואים, גם אם זה אפילו מתחיל בדברים הקטנים כמו חגים, העובדה שלנצח אשאיר אחד מכם לבד הורסת אותי , וכמובן שזה נגמר ביום הולדת של עצמי, השתי עוגות והשתי מתנות שסיפרו לי לא באמת מנחמות אותי, לעולם לא תבינו שאת הקרע שיצרתם לי בלב אי אפשר יהיה לחבר בחיים, חבל שאי אפשר לפצל אותי לשתיים כמו את העוגה.
שתדעו שעם הזמן שחלף ועבר הקושי רק גדל, רק אם הייתם מצליחים להבין את הקושי הזה, אם רק הייתם מתרכזים גם בי, והייתם רואים את הילדה הקטנה הזאת שבוכה, כי אצלי היא עדיין תקועה בראש, היא ממשיכה להציק לי כל יום , עם אותן השאלות , היא לא יודעת שהיא כבר לא בת 10 יותר, ושלא תיקחו אותה מהבית ספר היום או בכלל, היא לא מצליחה להשלים עם המצב, והיא לא נותנת לי להתקדם הלאה, באותו הקרע שסיפרתי לכם היא נתקעה עמוק עמוק למטה, והיא, לעולם לא תצליח לצאת ממנו, זמנה כבר עבר.
הילדה הזאת מספרת לי שהיא ישבה שם בבקבע לבד הרבה לפני שאני באתי, והיא קראה לזה בשפה שלה "חתך," היא סיפרה לי שפעם היה לה לב שלם, אבל אז ההורים שלה פגעו בה שוב ושוב, וגרמו לחתכים בליבה עד שהלב השלם נחצה לשניים, אבל היא האמינה שעם הדברים הטובים שעשיתם לה והמילים החמות הלב נתפר מחדש, אבל עד היום הוא לא נסגר עד הסוף. הוא עדיין קרוע, והיא עדיין יושבת לה שם בחתך.
אתם מבינים כמה המצב רע שזאת הייתה המחשבה שלי, תבינו הייתי ילדה שגדלה לתוך כעס ושנאה לא מוסברת, שנאה שהיא לעולם לא תוכל להזדהות איתה.
היא לא יכלה לשנוא אתכם אז גרמתם לכעס הזה להצטבר ,והפכתם אותי לילדה עצבנית , אבל היא, בכלל לא כזאת, היא עדיין נשארה שקטה ותמימה.
אבל תאמינו או לא הזמן הממושך שישבנו בקרע עשה לנו טוב, הילדה למשל שתלה לה פרחים יפים בגינה, והיא דואגת להשקות את כולם כל יום בלי יוצא מנכלל, ואני הבאתי לה אור חדש שיגן עלינו מהחושך, והוא מזכיר לה אותך לפעמיים אבא, אפילו התחלנו להעריץ גיבורת על חדשה ביחד.
בזכות זה היבשות שלכם קטנו אמא ואבא, סליחה, גרמנו לבקע שלנו לצמוח מחדש, הגדלנו והפכנו אותו לממש יפה, אנחנו כן משקיעות בו, שם הכל ורוד, אז אנחנו לא מסתכלות הרבה למעלה.
סליחה שזה בא על חשבונכם, מצאתי חשיבות גם במקומות אחרים בלעדיכם,
אני רואה עכשיו, ודווקא הקרע הזה שאני נמצאת בו בין לבין לא כזה גרוע אחרי הכל.
הוא השיעור שלי לחיים.