החיים לא פריים,
אחת הסיבות שאני חושבת את זה, זה בגלל שחיים לקחו ממני את הילדות.
מגיעה לי את הילדות שהייתה לכולם, מגיעה לי את התמימות שהייתה לכולם, מגיע לי לחיות בחוסר מודעות למה שקורה, מגיע לי פשוט לחיות ללא צרות.
שמסתכלים אחורה בזמן כולם אומרים שהם רק מתגעגעים לילדות , ששם באמת לא היה להם אכפת מכלום, החיים היו יפים וקלים ובעיקר חסרי דאגות.
אבל לי לא, לי תמיד היה אכפת,
אני כן מאשימה את ההורים שלי שהם לקחו לי את הילדות, כי כן עברתי שם גיהינום גם אם בדיעבד זה לא היה הסיפור הכי קשה, כי לילדה קטנה הצרה הכי גדולה שהיא יכלה לחשוב עליה היה לאבד את החום והאהבה שלה, וזה בדיוק מה שקרה לה בסוף הסיפור.
הייתי בסך הכל ילדה אבודה שנחשפה לאמת ולעולם הגדול בגיל מוקדם, הייתי ילדה שעוד אז פירשה את החיים בתור זמן ותקופות שלעולם לא יחזרו.
אני הייתי הילדה שבסך הכל רצתה לבכות על כתף של מישהו ולא בשירותים הנעולים עם יד על הפה.
החיים לעולם לא יכלו להחזיר לי את הילדות שלעולם לא קיבלתי, את החלק שחסר שם בלב,
אני חושבת שאני כבר לא צריכה לחכות שמישהו יבוא להביא לי משהו כי מגיע לי,
כי אני כבר יודעת שמגיע לי, הכל.
אז אני, לוקחת בעצמי,
אני לוקחת בעצמי את הצבע בשביל לצבוע את הילדה הקטנה והשקופה שהייתי בעבר שבחיים היא לא תהיה שקופה שוב, אפילו לא בזיכרון.
אני אפילו ארשום לה על המצח שהיא גיבורה, כי היא זאת שעברה את התקופה הזאת לבד, והיא לא הייתה צריכה אף אחד, בסופו של דבר היא כן לימדה אותי משהו,
שאין דבר שאני לא יוכל לעבור, זה הכל רק שאלה של איך.
YOU ARE READING
הסיפור שלעולם לא נגמר
Kısa Hikaye"ומה אני מספרת על עצמי בתור ילדה מתבגרת, כי יום יבוא אני אצטרך להסתכל על העבר ולספר עליי, ועל הילדה המתבגרת שהייתי." זהו קומץ של סיפורים של הילדה שהפכתי להיות עם השנים והאתגרים הקשים של החיים שכולנו עוברים ביום יום, הסיפורים שלעולם לא יגמרו אם לא...
