הסיפור שלעולם לא נגמר

חמש ברזל

אחד ברזל
שתיים ברזל
שלוש ברזל
ארבע ברזל
חמש ברזל
נשמע קול של חמישה כדורים נפלטים בשנייה מהנשק.
תמיד הרגיש לי מגניב לראות חיילים עם נשק תלוי , תמיד הגניב אותי לראות את אחותי חוזרת הביתה ומניחה בחדר את הנשק התלוי שלה,
אבל פחות הגניבה אותי ההרגשה להחזיק אותו בעצמי,
ארבעה ימים מחיי הצעירים הקדשתי לנסות ולהרגיש את הצבא ואותי בתוכו,
ביום הראשון ניסיתי להשתלב , לבשתי את המדים הגדולים, נפרדתי מהחברים הישנים והכרתי חדשים,
ביום השני לימדו אותי מה זה כוח ורצון לעשות משהו, וכמה השפעה אני יכולה לתת, עמדתי ביחד עם עוד 140 ילדים עד שנותרתי עומדת לבד עם עוד ארבעה בנים חזקים בשורה, ניסיתי לנצח אותם במשחק שעשו לנו שכל שאר הבנות והחברים שלי כבר הפסידו בעצמם, עד שנשארנו רק שלושה אבל הפסדתי, בשבילי ובשביל כל שאר הבנות זה לא היה כזה הפסד, בשבילנו ובשביל הצוות זה היה הניצחון הקטן שלנו. וככה למדתי למצוא את הכוחות של עצמי, כוחות פנימיים שלי שלא ידעתי שקיימים.
ביום השלישי קמתי מוקדם בשביל להרגיש ולחוות את הנשק שכל כך הוקסמתי לראות, רשמו לי מספר שלוש על היד ומשם טיפסתי על ההר בשורה עם כולן. בזמן שירד גשם חזק נכנסתי לחדר פתוח וגדול, חילקו לכל אחת מאיתנו שם חדש, חמש ברזל היה שלי. צעקתי את שמי החדש חזק, שמתי אוזניות ונשכבתי על הרצפה עם הגשם החזק שירד עליי, וחדר לכל איברי, החזקתי את הנשק, עד שכל בגדיי היו כבר ספוגים, הטענתי אותו, כיוונתי וחיכיתי לסימן.
אש!
יריתי בדיוק חמישה כדורים לעבר המטרה בתוך שניות ספורות,
וזהו.
זה נגמר כל כך מהר,נשאר לי רק להסתכל על כל שאר הבנות, עשן כבד יצא מפי, חוויה שציפיתי לה והתרגשתי לחוות נגמרה תוך שלוש שניות. אבל יש חיילים שחיים את זה ובשבילהם זה לא היה כזה מהיר,בשבילהם הם לא בהכרח בחרו את זה אך למרות זאת הם חייבים להגיע לשם ולהילחם למעני למעננו ולמען המדינה שלנו, הם שם להחליף את הסבא וסבתא שלנו שהיו שם קודם.
הגעתי לאותו מקום רק בשביל לחוות את זה ספציפית, זאת הייתה המטרה בשבילי, חשבתי שזה מה שיתן לי להרגיש את כל מה שהחיילים הרגישו, אבל רק לאחר מכן הבנתי למה באמת באתי, ומה באמת רציתי.את הסיבה האמיתית.
באתי בשביל ללמוד דברים ולהתנסות בדברים חדשים, למדתי על הכוח רצון שיש לי, וראיתי אנשים שמתאמצים להיות טובים יותר, וגם בעיקר ההפך, שמעתי על סיפורים כאלו ואחרים, ואפילו הכרתי חברים אחרים שלא חשבתי שאכיר ואתחבר, וזה היה החלק המשמעותי. והמטרה של כל אותם ימים.
למדתי מה ההפך מלדמיין ללפנטז,
מה ההפך ממני לבין אותם שאר החיות,
ומה באמת חשוב בחיים.
כן . לקחתי את מה שניסית להעביר, מבין כל הזמנים והמשימות שנתת, וכן אני אנסה לקחת אותם לתשומת ליבי,
תודה לך ולכל צוות 15 על החוויה הזאת שהייתה באמת בלתי נשכחת עבורי, שתדע לקום ביום שאחרי הרגיש לי פשוט רגיל, להיות בבית ולקום בחדר השקט שלי לבד ולא עם עוד חמישה בנות. זה מהר מאוד היה מאחוריי, אבל למרות זאת אני מרגישה שעברתי שינוי, גם אם הוא קטן. וגם אם הוא רק שלי. ורק אני מודעת אליו.