הסיפור שלעולם לא נגמר

להעלם מהעולם

לפעמיים יש את הימים והרגעים האלה שבאלי פשוט להעלם מהעולם, לא לענות עכשיו לטלפון ולא להסתכל על ההודעה "החשובה".
לא לענות למי שקורה לי ולא לבצע שום פעולה,
שום דבר ממה שאני צריכה לעשות היום.
פשוט כלום.
לפעמים אני צריכה את החופש הזה , האמת שלא לפעמים, לעיתים מאוד קרובות שאני צריכה את זה, אבל לא סתם חופש , חופש של ממש, שפשוט ישכחו ממני,
אין לי כוח להתנהג למישהו , ואין לי כוח לעשות משהו.
באלי להישאר על המיטה שלי עם השמיכה מעל הראש ולחשוב, סתם על דברים, אני אוהבת להישאר עם עצמי , אני אוהבת לחשוב איתי ולדבר איתי, קורה לי כל הזמן פשוט לשקוע בתוך המחשבות שלי, לצחוק איתם ולהתלבט איתם, לשבת עם הנר שדולק בצד עם הגיטרה שלידי ומחשב עם הרגשות והמחשבות שלי שכתובות שם בתוכו.
טוב לי איתם.
לשים שירים ולחייך לעצמי, גם אם זה באמצע הרחוב, אלו בין הרגעים שמשאירים אותי יציבה על הקרקע אני רק מחכה להגיע אחרי היום העמוס שהיה לי ולספר לעצמי מה היה היום.
כי בסופו של דבר מי שיישאר איתי לנצח זאת אני ,וכנראה שזאת הקללה והברכה שלי ושל כולנו,
תלמדו להסתדר עם עצמכם, לקבל ולאהוב אתכם, בסוף אתם עוד תהיו החברים הכי טובים.