הסיפור שלעולם לא נגמר

הפרחים שלי בגינה

פרחים זה דבר יפה,
אני מאמינה שהפרחים נוצרו בשביל לקשט את העולם, ולהכניס קצת צבע לנוף. יש להם ריח טוב ויופי קסום.
הפרחים לא באמת עושים מעבר מלצמוח ולנבול, אבל דווקא בני האדם למדו לעשות מהם מעבר,
כמה מרגש זה לקבל מבן אדם שאנחנו אוהבים זר פרחים, או כמה נחמד להפוך מפרח בושם.
אני חושבת שיש אנשים בחיים שלי שהם הפרחים שלי, פרחים שהם לא מזיקים, אני מתכוונת לחברים שלי,
חברים ממש מתארים את הקיום של הפרחים, החברים שלנו נועדו להפוך את החיים שלנו לטובים יותר, ליפים ומרגשים יותר.
אני אספר לכם קצת על הפרחים שלי,
-יש את ורד, ורד היא מאוד יפה ועדינה, יש עליה אומנם קוצים אבל זה בשביל שאנשים רעים לא יתקרבו אליה, ורד תמיד מטופחת יפה ומריחה טוב, כל אחד רוצה להיות ורד, גם אני.
-יש גם את רקפת, רקפת היא הפרח האהוב עליי דווקא, יש בו את היופי העדין והמיוחד שלו, לרקפת יש את הייחודיות שלה, ובכל זאת היא קצת כפופה, כאילו היא מנסה להסתתר מהעולם, שלא ישימו לב אליה, כנראה הרבה פגעו ברקפת בעבר. רקפת צריכה שיטפחו אותה, כי היא מהממת בדרך שלה והיא תצמח רק בתנאים ובצרכים המסוימים שהיא צריכה.
-יש לי גם את הדס, הדס היא פרח קטן, אבל עם זאת היא תמיד תצליח לבלוט בין כולם, אי אפשר שלא לעבור לידה ולא לעצור להסתכל על היופי שלה, תמיד היא תהיה בקרב עוד פרחים בשיח המלוכד שלה ותשאיר ריח טוב לכל מי שיעבור לידה.
-לאחרונה הכרתי גם את חמנייה, חמנייה יכולה להפיק מעצמה כלכך הרבה דברים, שמן ואפילו פיצוחים, היא ממש חכמה, ומאוד יפה, היא תמיד רואה מעבר לשאר האנשים, היא רואה תמיד דברים אופטימיים, ויפים כמוה, תמיד היא תהיה עם ראש זקוף, או יותר נכון גבעול זקוף.
-יש לי גם פרח אחר, יש גם את סביון, מרגיש לי כאילו סביון היא הפרח הנפוץ ביותר, אך הוא נכנס לי הכי הרבה ללב, סביון היא כאילו ההגדרה לפרח, כמו שכולנו ציירנו שהיינו קטנים, אני וסביון צברנו המון חוויות ביחד, מאז שאנחנו קטנות, אבל סביון ממזמן לא מה שהייתה פעם, היום היא כבר הפכה "לסבא", והיא התפזרה ממני למקומות אחרים, היא עדיין נודדת איפשהו שם מחפשת את המקום שלה, ולצמוח מחדש. אולי בעצם אם אני אסתכל אחורה אני אבין שאולי בכלל אני זאת שנשפתי בה וזאת הסיבה שהיא עזבה.
אלו כל הפרחים המרכזיים שלי בחיים, שבאמת עזרו לי להפוך את המציאות ליפה יותר.
לבסוף פרחים מתחלפים כל הזמן, לפרחים אחרים יפים בדיוק באותה מידה, שמלמדים בדיוק באותה מידה, אני גם את הפרחים הישנים שלי שתלתי בגינה שלי, תמיד הם יצמחו לי בלב, וישאירו את התכונות הטובות שלהם, ואת הגוונים המיוחדים שלהם כי זה מה שאני רוצה לזכור מהם.
אני לא שומרת דברים רעים אליהם, גם אם הם עשו, גם לא לשושן צחור או אפילו לפרח הקטן הזה שצומח על הקקטוס.
אני מודה לכל הפרחים שנמצאים אצלי בגינה, אני מדי יום מנסה לטפח אותם וליהנות מהיופי שלהם.
תודה על היופי שלכם בחיים, ועל הקישוט שלכם לנוף שלי.