הסיפור שלעולם לא נגמר

ילד נוצה

בכל גן יש את איתי יש את דניאל וגם לפעמים את נויה.
אבל אף פעם לא מדברים על ילד נוצה, ילד נוצה הוא ילד שעלה לארץ לא מזמן.
ילד נוצה לא יודע עברית, אז את המשחקים שהגננת מלמדת הוא לא מבין.
ילד נוצה יודע להגיד רק ורוד ונכון, אבל זה לא עוזר לו לבקש שהוא צריך לרוץ להתפנות, ילד נוצה מקבל השפלות, כי ילד גדול כבר לא עושה בתחתונים.
ילד נוצה אוהב לאכול את הדברים שהוא רגיל אליהם, אבל הבנו כבר שהוא לא יכול לבקש, ושמגיע תורו ילד נוצה נשאר רעב.
אז בסופו של יום ילד נוצה יוצא לבד לחצר, למרות שאיתו יוצאים עוד עשרים ילדים בגילו,
לילד נוצה חוטפים את האוטו שהוא אוהב לשחק בו, אבל הוא שתק,
לילד נוצה חוטפים את הקובייה שמצא, ואז הוא בכה,
לילד נוצה חוטפים את הבובה שנשארה, ואז הוא הרביץ.
ועוד פעם ילד נוצה נשאר לבד והפעם בצד בעונש, ילד נוצה מצא נוצה קטנה על הרצפה.
הוא תפס אותה בידו ונשף עליה, הוא הביט בה וראה איך היא מתעופפת לה עם הרוח, ממקום למקום, לא צריכה להגיד כלום בזמן שהיא עפה לה לאן שהיא רוצה.
ילד נוצה אהב לקחת את הנוצה להעיף אותה ולתפוס אותה חזרה, זה היה המשחק שלו, המשחק הקבוע שישחק כל פעם שיצא לחצר, היא נתנה לו תקווה קטנה שהפעם הוא לא יישאר בודד ומשועמם.
כל פעם שהגיע זמן היציאה לחצר הוא מיהר לצאת ולמצוא נוצה חדשה לשחק איתה.
משחק שאף אחד לא יחטפו לו, משחק בלי מילים, משחק שהוא לא מזיק לאף אחד, משחק בו הוא מדמיין בראשו שהוא הנוצה, שהחלום שלו זה רק לפרוש את הכנפיים ולברוח, מהמקום שהוא נמצא , לעוף לכל מקום בו הוא רוצה. רק לא לחזור שוב לגן.