הסיפור שלעולם לא נגמר

רק רציתי להגיד לכם

כנראה שבחיים לא תדע,
שאני כן,
כלכך הרבה,
ואולי כנראה את לא תדעי,
שכן,
חשבתי עליכם באותו יום, רגע או אפילו שבוע. אתם בעצם כל הזמן בראש שלי, תמיד שם.
אני אהיה כנה, זה כבר לא קל, רציתי שבסך הכל זה יהיה פשוט,
אתה לא תדע שבאותו יום שכבר לא היית חיכיתי לך על עדן החלון, בערך בכל יום שבת, בעשר בבוקר, כמו שעון הייתי רצה להסתכל, עלייך.
אולי בדיוק חזרת מבית הכנסת, לשמוע את הדפיקות בדלת, לפתוח בשבילך ובשבילי את היום.
זה לא היה רק באותו יום או אפילו חודש, זה עד עכשיו קורה, רק שעכשיו אתה לא עובר שם, ואין שום דפיקות בדלת יותר,
אתה עדיין שם, לא בלב, פשוט מרחק פיזי ממני, לא ידעתי עד כמה זה כואב.
כי אתה כן שם, אבל לא פה לידי,
יש לי כלכך הרבה דברים להגיד לך, שבחיים לא תשמע.
אני מודה, אכזבת אותי, אכזבת גם את הילדה הקטנה שעמדה בצד הריק שלך במיטה, היא אהבה אותך יותר מכל דבר, היא הייתה בצד שלך, היא פשוט הייתה עיוורת למציאות, שזה היית אתה.
כן, אתה אחראי לפצע בלב שלה, למרות שלא היית אשם. שכן הזמן באמת ריפא את העבר אבל לפעמיים הוא חוזר, סתם לבקר, להיות שם ולהזכיר לה מה עשית לה, מה עוללת.
למרות כל מה שעשית לה, כל הדמעות המבזבזות, הבדידות והריקנות, היא עדיין סלחה לך והיא עדיין רוצה להיות איתך תמיד.
אתה יודע שזאת אני נכון, אני זאת שאמרה לך לילה טוב מהצד השני, אני זאת שהתפללה לראות אותך היום, שתצא מזה שאולי היום תפתח את העיניים,
תראה החיים יפים, למרות האכזבות שתמיד יהיו קיימות, אם לא החיים אז לפחות היא לא תוכל לעשות מאמץ בשבילה? בשבילי,
אתה הכאבת לי, אני רק רוצה להגיד לך כמה, איך ולמה, אבל סלחתי.
סלחתי לך בדיוק דקה אחרי,
פעם פחדתי שתשכח ממני ותעזוב לי את הידיים, עכשיו משהו אחר מפחיד אותי,
שלא תדע,
שאני כן אוהבת אותך, כלכך הרבה, אני יודעת שהיה לי קשה להגיד לך את זה לאורך כל השנים, וכנראה שבחיים לא אצליח למצוא את הדרך לתאר לך כמה אני אוהבת אותך, ושבאמת תאמין לי אחרי הכל,
כי כרגע המוח שלי מוצף במה להגיד, אבל הידיים לא כותבות, מה נשאר לי לעשות?
אפשר אולי רק להגיד לך שאני מתגעגעת, לכל רגע שלנו ביחד, לא לא לפעם, לעכשיו, לחיבוק ולנשיקה של יום שישי, לאכול וסתם לדבר איתך על השבוע,
לשיחות טלפון של דקה ביום, שנותנות לי את החוזק להמשיך, כי תמיד היית המקור השראה שלי, להכל,
אתה מעודד אותי רק מהמבט שלך, אתה מחזק אותי רק מלראות עד כמה חזק אתה בעצמך, בחיים לא הכרתי בן אדם שהצליח להתאושש ולעבור את הקושי שבבדידות.
תודה על היותך חלק מהחיים שלי, אני מקווה שאתה יודע שאתה במחשבות שלי תמיד, יש מי שחושב עלייך, דואג לך ורוצה אותך.
"אני אוהבת אותך"
זה מה שלא הצלחתי להגיד לך אז בשיחת הטלפון שתרדוף אותי עד לסוף ימי חיי.

לא, אותך לא שכחתי,
אני שונאת את עצמי בגלל שאני תמיד האשים אותך, העובדה שאני לא מצליחה להשתחרר מזה מכאיבה לי,
את יודעת מה עשית, ואני לא שכחתי, עד כמה שניסיתי, זה בסופו של דבר חזר אליי, הפחד, ואפילו הטראומה,
פחדתי שהיית שם, קשה לי להגיד שזאת היית את בעצם.
את היית משתכלת לשם, בכל לילה, שמעתי.
גם היא שמעה,
רק רציתי שכבר תלכי משם, הרבה מהבעיות שיש לי בחיים אני מאשימה אותך, כי פעם.
פעם לא היית שם בשבילי, היית שם בחדר ממול בזמן שאני התפרקתי וקראתי לעזרה, אבל כנראה שאני לא הייתי היחידה.
באף חלק בחיים שלי לא חשבתי לעצור ולהסתכל על הצד שלך, כי פגעת בי,
אני נסגרתי והתרגלתי להאשים את העולם, לברוח מהמציאות ולהשתגע.
את הכנסת לי הרבה מאוד דברים לחיים, גרמת לי לעשות דברים שלא רציתי,
ובעיקר הכנסת לי לראש דברים שבחיים לא יצאו, גרמת לי לחשוב על זה בכל לילה כנראה שגם עד היום זה לא יעזוב אותי.
אם היית שואלת אותי פעם מה אני רוצה לעשות, אז התשובה הכנה הייתה פשוט להושיב אותך שם, לצרוח עלייך עד שאני אאבד את הקול, עד שכל חלק בפרצוף שלי אבגוד בי,
בגידה זה בסך הכל מילה מהשורש בֿ.ג.דּ , ממש מאותן צמד אותיות של המילה בגדים,
ומה זה בסך הכל בגד?, פריט לבוש?
-בגד זה חפץ דומם, שאפשר להפטר ממנו בקלות כל פעם שקורה לו משהו, תמיד הכי קל לוותר עליו ולקנות חדש וגם העבודה הכואבת שלפעמים מבינים שזה אולי בכלל גדול עלינו, או אפילו קטן.
אפשר לתקן בגדים,
אבל הכל תלוי בבן אדם שהפריט הזה אצלו בידיים,
אולי התשובה הפשוטה היא שבעצם לא אהבנו את הבגד הזה מההתחלה,
אז הייתי אומרת שחבל על הכסף, הבזבוז זמן וההשקעה להשיג אותו.
כי היה לך הכל, ועכשיו מרגיש לי שאת נאבדת, אבל אני כן רוצה להיות שם בשבילך, כי הצלחתי לפתוח את העיניים.
עכשיו אני כן רואה, עד כמה כאב לך, עד כמה היה קשה לך, כלכך שלא יכולת לעזור לי בכלל.
שגם את לא ידעת מה התשובה,
אבל עכשיו אני חושבת שמצאתי משהו.
אולי לא בדיוק התשובה לשאלה הנכונה אבל רציתי להגיד לך שאת הגיבורה שלי.
את חזקה יותר מכל בן אדם שקיים, את אחת מהגיבורי על שאני מעריצה.
יש לך כוחות על , ורק את יודעת להשתמש בהם, ואת יודעת בדיוק מתי.
את עושה ותעשי הכל בשביל לגרום לי להיות מאושרת, בשביל שאני אקום לבית חם, עם ארוחה וחיבוק חם בסוף כל יום.
כי אני יודעת שכל יום קשה לך ובכל יום את עוברת אתגר קשה, כי לא קל להיות אישה, יש כלכך הרבה תפקידים שאת צריכה לעשות ואת?
את עושה אותם בצורה הכי טובה שיש, הופכת אותם למיטב ומשתפרת מפעם לפעם.
כן זה כבר ברור שכן, שאני אוהבת אותך ומעריכה אותך יותר מכל,
אני יודעת שאת חושבת שאני לא, אני יודעת שאת חושבת שאותך אני הכי פחות,
אני רוצה להגיד לך את האמת, אבל כנראה שאני לא מצליחה.
אף פעם אני לא אצליח למצוא כוחות כמו שלך, בשביל לספר,
שאני רואה אותך נפתחות לי העיניים, שאני רוצה לגדול ולהיות את,
את המודל לחיקוי שלי.
מגיע לך הכל, ובעיקר מגיע לך בעיקר להיות מאושרת,
ואני אנסה לעשות הכל בשביל זה.



כן זה נשמע מוזר אבל אני באמת אוהבת את שניכם, למרות הכל,
כי בסופו של דבר גם שניכם אהבתם אחד את השני פעם, ואני יודעת שמאחורי הפחד, הכעס האכזבה, העצב והעבר שתמיד ידפוק על הדלת האהבה עדיין קיימת שם בפנים.
פשוט בחיים לא תצליחו להודות ולספר.
כנראה שלבסוף אתם ממש כמוני.
או שאני ממש כמוכם.....