החיבור המושלם ❤︎︎

פרק 1 ♡︎

היי לכל הקוראים והקוראות, לפני שאתם מתחילים לקרוא אני רוצה לציין שזה הספר הראשון שאני כותבת. מקווה להערכה. קריאה נעימה💗
~מלודי~
זה היה יום שני, נסעתי עם נוי לשיעור ציור שהיה לנו פעמיים בשבוע. נסענו באוטובוס וירד גשם בחוץ כך שנאלצנו לרוץ כמו שתי מוזרות באמצע הרחוב.

הסתכלתי בשעון וראיתי את השעה 16:58, השיעור התחיל בשעה 17:00 בדיוק, ואם הייתי מאחרת בדקה לשיעור המורה פזית הייתה מתעצבנת כל-כך.
מכיוון שנוי לא הייתה באותה השיעור איתי אז היא פנתה לצד ימין של המסדרון ואני לצד שמאל.
נכנסתי לחדר וראיתי שהמורה עדיין לא הגיעה. הציפה אותי הקלה רבה.

לאחר שתי דקות המורה נכנסה לחדר ולידה נער שהיה נראה לי מוכר. הוא היה גבוה, לפחות מטר 85. עם תספורת גלאח בצדדים וגוש שיער טיפה מבולגן באמצע. ללא ספק, בעיניי הוא היה חתיך.

הוא והמורה פָזִית נכנסו לחדר והיא אמרה שלום לתלמידים. היא התיישבה ליד השולחן והנער היפייפה עמד בכניסה לחדר ונראה מבולבל. פזית ביקשה ממנו לבוא לעמוד לידה וכך הוא עשה.

״תכירו את יונתן, יונתן לפני יומיים עבר מאשקלון לתל אביב. מצפה שתקבלו אותו בברכה.״ הסתכלתי על הילד ואז נזכרתי- לפני שבוע. יומיים לפני שיצאנו לחופשת חנוכה המורה הציגה את יונתן מול הכיתה. נזכרתי שהוא יושב ליד אלמוג.
ילד שקט שפחות התחברתי אליו.
המורה הוציאה אותי מהמחשבות כשביקשה מיונתן להתיישב לידי. הכיתה הייתה מסודרת בשלושה טורים ושלוש שורות של שולחנות לזוג.
אני ישבתי בשורה השנייה בטור האמצעי.
״היי״ לחש יונתן שהתיישב מימיני. ללא ספק הוא היה יפה תואר. עניתי ״היי״ והוא חייך אליי.

השיעור התחיל וכעבור שעתיים הייתי כבר עייפה. המורה חפרה כל כך על דברים לא מעניינים במשך כל השיעור ולא היה לי מצב רוח טוב היום. לא יודעת למה.

השיעור נגמר בשעה 19:30 וכל כך חיכיתי לרגע הזה. פגשתי בלובי את נוי וכשיצאנו הייתה רוח קרירה והרגשתי את הלחיים שלי מאדימות מהקור. התחלתי לספר לנוי על מה שקרה בשיעור ועל יונתן וכמה שהוא נחמד.
נוי צחקה ואמרה ״ללא ספק אם הוא היה מתיישב לידי, לא הייתי מרוכזת כל השיעור.״ ראיתי מולי את היונדאי של אמא של נוי ואני ונוי רצנו לעברה.

הגעתי הביתה. חלצתי נעליים ונכנסתי למקלחת חמה. כעבור חצי שעה הייתי כבר מעולפת על המיטה שלי בין הסדינים.