החיבור המושלם ❤︎︎

פרק 17 ♡︎

~מלודי~
אחרי שהשולחן היה ערוך בסוגי ממרחים וסוכריות, התיישבנו חמישתיינו סביב השולחן העגול והיוקרתי. נוי מימני ויונתן משמאלי. דיברנו על דברים שכל אחד אוהב, ריכלנו על כמה מורות ועל כמה ילדים וילדות. פיננו את השולחן ואחר כך ראינו סרט.
השעה 15:00 הגיעה וידעתי שבקרוב נלך הביתה. ״מלודי, חשבתי שתרצי ללכת איתי לאימון. אפשר שנוי תבוא איתך אם את רוצה״. הוא הציע. בהתחלה היססתי כי ידעתי שאמא ממש תכעס כשאני אגיע הביתה, ציפיתי לצעקות וכמה סטירות כשאני אחזור. אבל לא היה לי אכפת. רציתי לבלות כמה שיותר איתו. ״כן, אפשר״. אמרתי. ״בסדר. אז תהיי מוכנה עוד חצי שעה״. הוא ענה והיה נראה מרוצה.

לאחר חצי שעה, ישבתי במושב הנוסע ליד יונתן, וריף במושב האחורי. נכנסנו להיכל הקרח. יונתן וריף החליפו לנעלי סקטס. ולאחר מכן עלו על הקרח עם חברי הקבוצה בזמן שישבתי על אחד הספסלים.

״היי״. נערה יפייפיה מתולתלת ושזופה התיישבה לידי בספסל והעירה אותי מחלומותי. ״היי״. היא הייתה ממש מהממת. היה לה אף סולד ועליו קבוצת נמשים. שפתיים נפוחות והאיפור שלה היה מושלם. היא נראתה פשוט כמו חלום. ״את נראת ממש מאוהבת״. היא אמרה לי כששמתי לב שאני בוהה בבחור גבוה עם חולצה מספר 24. ״כן, זה חבר שלי״. רגע, אז עכשיו אני מחשיבה אותו כהחבר שלי? יופי, ממש מעולה מלודי. חשבתי לעצמי. ״הבחור ששם?״ היא הצביעה על יונתן. ״כן, את מכירה אותו?״ שאלתי. ״כן, גם את ריף. הם היו איתי בכיתה בחטיבה ועכשיו הם איתי בשכבה. יונתן ממש נחמד. לגמרי זכית״. היא אמרה ומיד חייכתי. ״רק איך קוראים לך?״ שאלתי אותה. ״אני רייצ׳ל״. ״אני מלודי. נעים להכיר אותך״. אמרתי בחיוך. ״אני גם בשכבה עם יונתן, זאת אומרת,  אני גם איתך בשכבה. אני
ב-י״א 7״. ״וואלה. אני ב-י״א 2״. היא ענתה בחיוך מהמם. ״נחמד לדעת. אז למה את פה?״ שאלתי. ״באתי לעודד את חבר שלי״. היא הצביעה על בחור מהקבוצה השניה שלבש חולצה צהובה ועל גב החולצה היה כתוב בגדול ״15״. ״הוא גם היה איתנו בחטיבה, אבל היום הוא בתיכון אחר. ממה שאני יודעת, הוא ויונתן  לא בדיוק מסתדרים״. לרגע זיהיתי את הבחור. הוא היה נראה בדיוק כמו שיונתן תיאר את אלון. ״קוראים לו במקרה... אלון?״ שאלתי בחשש. ״אה, כן. את מכירה אותו?״ היא שאלה בגימגום. ״כן. יונתן סיפר לי ש... לא משנה״. באתי להכניס את הנושא של החרם שהוא עבר אבל מיד החלטתי שזה ממש לא רעיון טוב. ״אה, אוקיי. בכל מקרה, אני הולכת לקנות לי ברד. להביא לך משהו?״ היא הציעה. ״אני אשמח לשקית תפוצ׳יפס״. אמרתי והגשתי לה מטבע של חמישה שקלים. ״הכל בסדר, אני אשלם עלייך״. היא אמרה והחזרתי בחיוך.