החיבור המושלם ❤︎︎

פרק 13 ♡︎

~מלודי~
הגענו לבית של יונתן. הבית שהייתי בו בבוקר לפני יומיים. היה באוויר ניחוח של בית מלון. הבנים סחבו שלושה מזרונים זוגיים לסלון. ״בואו נעשה אמת או חובה״. נוי הציעה. ״אפשר גם שנזמין פיצות״. יונתן הוסיף.
כעבור עשרים דקות הסלון היה מלא בכריות וחטיפים. התיישבנו במעגל סביב בקבוק חצי מלא. נוי מימיני ויונתן משמאלי. ״מלודי, את שואלת את אלמוג״. נוי אמרה לי. ״אלמוג, אמת או חובה?״ שאלתי אותו. הוא חשב לרגע ואז ענה ״חובה״. ״חובה עלייך לנשק את נוי״ אמרתי כי ידעתי שהוא ונוי עכשיו ביחד. חיוך עלה על פניו ומיד ניגש לנוי ונישק אותה נשיקה ארוכה. אני ויונתן הסתכלנו על השניים בחיוך חוץ מריף, שמתי לב שיש על פניו הבעה עצבנית. ריף מקנא אולי? או שהוא עצבני על אלמוג בגלל משהו. לא ידעתי. לאחר שהשניים התנתקו אלמוג סובב את הבקבוק. ״נוי, את שואלת את יונתן״. הוא אמר. ״אמת או חובה?״ ״אמת״. הוא ענה ״מה הסיבה שעברת מאשקלון לתל אביב?״ היא שאלה. לרגע יונתן היסס ואז אמר ״בבית הספר הקודם היה ילד שקראו לו אלון. הוא עשה עליי חרם מכיתה ח׳. באיזשהו שלב זה הגיע לרמה שהוא שבר לי את הרגל. במשך חודשיים הייתי עם קביים. ההורים שלי החליטו שהם לא רוצים שאני אשאר בבית הספר הזה והם החליטו שנעבור לתל אביב״. הייתי בהלם. בחיים לא הייתי חושבת שיעשו על יונתן חרם. הוא היה מושלם. לא היה שום דבר רע בו. וחשבתי על כך שהוא עבר אותו קושי שאני עוברת עכשיו. היד שלי החליטה לתת לגעת בידו של יונתן בניסיון ״לעודד״ אותו. מפגרת. הוא לא העיף ממנו את ידי כמו שציפיתי. במקום הוא שילב את ידינו וכך נשארנו לכל המשחק.