החיבור המושלם ❤︎︎

פרק 7 ♡︎

~יונתן~
אחרי שראיתי את מלודי מקיאה מולי עם דמעות ואת נוי מחזיקה את שיערה ומנסה לעזור לה החלטתי שאני חייב לעשות משהו. בלי לחשוב פעמיים הלכתי לכיוונו של אור שהתמזמז עם קורל. איכס, שני דוחים.

ניתקתי אותו מחברה שלו ונתתי לו אגרוף כל-כך חזק שהיד שלי כאבה. קורל נדהמה וניסתה לשאול ״מה אתה עושה? מה הוא עשה לך?!״  ״שמעתי שאת מציקה לחברה שלי. ואני לא אפגע בבנות, אבל אני כן אפגע במי שחשוב לך, ואני מניח שזה הוא.״ קטעתי אותה וכמעט התפוצצתי מעצבים. ״שלא תעז לדב-״ הוא ניסה להגיד אבל מיד דחפתי לו עוד אגרוף לפנים.
״יונתן!״ שמעתי את קולו של מלודי שעצרה אותי מלתת לו עוד אגרוף. ״בוא״ היא אמרה וגררה אותי הצידה.

״מה אתה עושה?״ היא אמרה בדמעות. לא הצלחתי לענות. ״אתה ניסית לפגוע בחבר של קורל בשביל לפגוע בלב של קורל?״ ״אין לה לב״ מיהרתי לענות כי לא מצאתי את המילים הנכונות.
״אתה צודק. אבל בסוף אתה תסתבך בצרות ותצטער שיצרת את המהומה הזאת.״ היא אמרה ורק אז קלטתי כמה אנשים מתאספים מסביב לאור בנסיון לעזור לו.
והטמבל הזה מגרש אותם וקם בעצמו. ראיתי אותו מתקדם לכיווני ואת האגרוף מכוון לפניי. לפתע עטפה את האגרוף ידו של ריף.
״מה אתה מנסה לעשות? מזכיר לך שזה יעלה לך ביוקר. לך תמשיך להתמזמז עם הזונה שלך. אני אטפל בחבר שלי.״ הוא אמר.
ואז קורל סטרה לריף. ״אני לא זונה! חברה שלו היא הזונה פה!״ היא אמרה והצביעה לכיוונה של מלודי.
ריף וקורל היו אקסים. ואני מניח שאף בחורה לא תרצה שהאקס שלה יקרא לה זונה. אבל במקרה הזה זה היה נכון.
אור גרר את קורל מהמקום ומיד שניהם נעלמו להתמזמז במקום אחר.

״תקשיב. אני מבינה שקשה לך, אבל אני מבקשת ממך שתנסה לפתור דברים לא במכות. היא אמרה ואז הניחה את זרועתיה על כתפיי ועמדה על קצות האצבעות לחבק אותי.
לפתתי את ידי סביב מותנייה ותקעתי את פניי בשיערה. הצילצול צילצל בקולי קולות אבל אנחנו בכל זאת נשארנו מחובקים שם. שאפתי את ריחה המדהים ונשמתי עמוק. עמדנו כך במשך דקה ולבסוף התנתקנו. היא חייכה אליי חיוך מתוק והסתלקה לשיעור מתמטיקה. ״זוג יונים״ צץ ריף משום מקום. ״תשתוק. אנחנו רק חברים.״ עניתי. ״עוד נראה״.