החיבור המושלם ❤︎︎

פרק 2 ♡︎

~מלודי~
הבוקר הגיע.
הטלפון שלי צילצל בקולי קולות והשעה 7:00 הייתה מוצגת על המסך.
קלטתי שאני צריכה להגיע לתחנת האוטובוס עוד 40 דקות ונלחצתי.

כעבור חצי שעה הייתי לבושה בחולצה שחורה ארוכה צמודה עם צאוורון פתוח ודגמח בצבע ירוק זית. מעל לבשתי את הג׳קט עור שהיה פרוותי מבפנים.

יצאתי ונעלתי את הדלת והתחלתי לרוץ לעבר התחנה. תוך כדי ריצה דרכתי בטעות בתוך שלולית באמצע השביל וכל הנעליים והדגמח שלי נרטבו. ״לעזאזל״ מלמלתי לעצמי.

לפתע שמעתי מאחורי קול גברי מוכר. זה היה יונתן.
הוא פנה אליי והגיש לי את ידו לעזרה. ״היי״ אמרתי בקול שקט וחשתי בושה רבה. ״היי״ הוא ענה. ״אני מבין שאין טעם לשאול מה שלומך.״ צחקתי. הוא היה ממש נחמד.

״הבית שלי שתי דקות מכאן ויכול להיות שיש לאחותי מכנסיים להביא לך.״ הוא הציע. הרגשתי כל כך מובכת מולו ועניתי ״זה בסדר, המכנסיים יתיבשו ויש לי גרביים להחלפה בתיק.״ אמרתי בבושה.

״המכנסיים יתייבשו עם כתם ענק של בוץ, והנעליים ישארו ספוגות למשך כל היום. אחותי בבית ויש לה מחלקה שלמה של בגדים.״ הוא ענה כאילו זה בכלל לא בעיה שהוא יקח מאחותו בגד למישהי שהוא בקושי מכיר.

״אתה בטוח שזה בסדר?״ שאלתי בגימגום. בלי לענות הוא פתח את הטלפון שלו ועל המסך היה כתוב ״אמילי אחותי״.
כעבור כמה שניות נשמע על הקו קול נשי.
״היי אמילי, ידידה שלי כאן לידי טיפה נפלה בשלולית.״ אני נחשבת כידידה שלו? ״אני יכול לעלות הביתה איתה ותביאי לה איזה זוג מכנסיים?״ הוא אמר ״אפשר, אבל בתנאי שתחזיר לי אותם שלמים ונקיים״ היא ענתה בציניות ואני ציחקקתי.