החיבור המושלם ❤︎︎

פרק 14 ♡︎

~מלודי~
השעה הייתה 1:00 בלילה וכולנו נשארנו ערניים. המצב רוח שלי השתפר מאז שאימי העיפה לי סטירה. פתאום נוי קיבלה הודעה- ״קורל הדוחה״ צירפה אותך לקבוצה ״מרכלות על מלודי״. הייתי בהלם. הרגשתי את העניים שלי צורבות ומיהרתי לרוץ לשירותים. ״אין לילדה הזאת גבולות!״ שמעתי את נוי אומרת על קורל. ראיתי מאחוריי את יונתן ממהר לקום. נכנסתי לחדר השירותים ופתחתי את האסלה שניה לפני שהקאתי. יונתן דפק על הדלת ופתח אותה לפני שעניתי. גם כי לא יכולתי לענות וגם כי הבנתי שהוא דואג לי. שמתי לב שנוי עדיין נשארה בסלון עם אלמוג וריף. ציפיתי ממנה שהיא גם תבוא אבל זה לא קרה. ״היי. אני פה, אני איתך״. הוא אמר ואסף את שיער כדי שלא יתלכלך מהקיא. ״תנשמי עמוק. זה בסדר לבכות״. הוא ניסה להרגיע אותי, וזה באמת עזר. כעבור דקה קמתי על הרגליים והורדתי את המים באסלה. יונתן הוציא לי מברשת שיניים חדשה מהמגירה. ציחצחתי שיניים וניקיתי את כל הטעם המגעיל שהצטבר לי בפה. ״אני... אני מצטערת כל כך״. ״על מה? זה לא אשמתך״. הוא אמר. ״על זה שהקאתי. מי ינקה את זה עכשיו? אני מפגרת. סליחה״. אמרתי וניסיתי לצאת מחדר השירותים אבל יונתן עצר אותי כשנתן לי חיבוק שלא הצלחתי להשתחרר ממנו. ״אל תצטערי. הכלבה הזאת צריכה להצטער על כל כך הרבה דברים״. הוא לחש בזמן שזרועותיו היו עטופות סביב כתפיי. ״אני שונאת את עצמי. אני שונאת איך שאני נראת. אני שונאת את איך שאני מתנהגת. אני שונאת את כולי״. אמרתי בעצב. ״את מושלמת. את מושלמת ואני יכול להוכיח לך במליון ואחת דרכים כמה את מושלמת״. הוא אמר לי. ״אני לא חוש-״ הוא קטע אותי כאשר שפתיינו נפגשו. יד אחת שלו הייתה מונחת על מותניי והשניה עטפה את עורפי. זו הייתה נשיקה ארוכה ונעימה, במיוחד בגלל שהיא באה ממנו. ״אני... אני מצטער...״ הוא ענה ושמתי לב לבליטה שצצה לו במכנסיים. ״וואו.״ אמרתי כי לא ידעתי איך להגיב. ״לא. לא וואו. אני מצטע-״ שפתינו נפגשו. שוב. והפעם זה בא ממני. זו הייתה נשיקה קצרה אבל מושלמת. ״מלודי ויונתן,״ נוי צעקה מהסלון כששמעתי את צעדיה בדרך לחדר השירותים לקרוא לנו. ״אני ואלמוג הולכים לישון, אנחנו-״ היא פתחה את הדלת וגרמה לרגע המהמם הזה להסתיים. ״אה. אני מצטערת״. היא מילמלה ומיד סגרה את הדלת. ״כדאי שגם אנחנו נלך לישון״. יונתן הציע. ״בסדר. אני יכולה לישון לידך?״ שאלתי בבושה. ״ אני לא רוצה שתישני לידי, אני רוצה שתישני איתי״.
חזרנו לנוי והבנים. ריף היה מעולף על המזרון הימני, אלמוג עטף בזרועותיו את מותניה של נוי במזרון האמצעי. ואני ויונתן נשכבנו על המזרון הימני. ״לילה טוב״ הוא לחש לי לפני שכיביתי את הפנס בטלפון. ״לילה טוב״ עניתי והבטתי בעייניו: גוון ירוק בהיר עטף את האישון ומסביב גוון של טורקיז - תכלת מהמם. רק עכשיו שמתי לב כמה העיניים שלו יפות. כיביתי את הפנס והלכנו לישון כשזרועותיי עטופות סביב צווארו וידי בתוך שיערו, וזרועותיו מחבקות את מותניי.

***

וואו, סוףסוף זה קרה!! אז כמובן שמפה הספר נהיה יותר מעניין.
רציתי לעדכן שאני דיי במחסום כתיבה אז אני ממש מצטערת אם אתם מחכים לעוד פרקים כי אני באמת מנסה להעלות כל פעם עוד פרק.
אוהבת מלא 🤍