החיבור המושלם ❤︎︎

פרק 15 ♡︎

~יונתן~
התעוררתי כשזרועותיי עוטפות את מותניה הצרות של מלודי. הסתכלתי בשעות. השעה הייתה 11:46 בבוקר. בהיתי בפנים המהממות שלה, הייתה לה צורת פנים עגלגלה וחמודה, אף סולד ועניים מתוחות מעט. השפתיים שלה היו ורדרדות ומלאות. העור שלה היה שזוף וכשבהיתי בה מקרוב שמתי לב לנמשים עדינים שהתפשטו על כל לחייה. השיער שלה היה חום מבריק וחלק וארוך. היא הייתה מהממת. בחיים לא אבין למה היא כל כך חסרת ביטחון. נשארתי לבהות בה במשך חצי שעה עד שהיא התעוררה. ״היי״ לחשתי. ״היי״ היא ענתה בקול מנומנם. ״מה השעה?״ היא שאלה. ״12:12״.  היא נשפה והסתובבה להביט בי. שאני אמות. היא הייתה כל כך יפה. ״אתה יכול לתת לי נשיקה?״ היא ביקשה. הייתי המום לרגע. מכיוון שזה היה הדבר שהכי רציתי כרגע, עשיתי כמו שביקשה. נשקתי לצד שפתייה והיא ציחקקה ופתחה יותר את עניה. היו לה עניים בצבע ירוק כהה שעטף את האישון. מסביב לגוון הירוק המהמם היה חום מעט בהיר. ״כדאי שנקום״. אמרתי כששמתי לב שנוי ואלמוג קמו כבר עם ריף.

קמנו וציחצחנו שיניים. אחר כך מצאנו את השלושה במרפסת. ריף ואלמוג עישנו ונוי הייתה מחובקת בזרועותיו של אלמוג. לא הבנתי איך הם כבר הפכו למאוהבים. כל השנה הם לא ידעו בכלל על הקיום של אחד השניה. אבל הם היו נראים מאושרים ביחד ושמחתי בשבילם. ״נוי ואלמוג, זוג יונים שלי, רוצים להכין לשני השמנים פנקייקים לארוחת בוקר?״ מלודי הציעה. ״אנחנו לא שמנים״. אמרתי. ״נכון. אנחנו שני החטובים פה״. הוסיף ריף. ״ ומה איתי?״ נלעב אלמוג. ״אתה יותר חתיך מהם״. עודדה אותו נוי. ״חבורה של חופרים. בכל מקרה, בואו כבר נכין לנו אוכל. אני רעבה״. ״נכין להם פנקייקים עם פיצופוצי שוקולד וסוכריות״. סיכמה נוי. ״ואז כבר לא נהיה חטובים״. אמר בעצב ריף. ״לא אכפת לי. בואו כבר״. ציחקקה מלודי.