~מלודי~
״שמעתי שאת מציקה לחברה שלי״
שמעתי את יונתן אומר אחרי שהכניס אגרוף נוסף לפניו של אור. אני נחשבת לחברה שלו? זה רע? אני רוצה להיות חברה שלו? מיליון ואחת מחשבות צצו בראשי כשהייתי בדרך לשיעור מתמטיקה.
נכנסתי לכיתה והמורה אילנית חיכתה שם. ״איחרת לשיעור בעשר דקות. ואיפה הציוד שלך?״ קלטתי ששכחתי את ציוד מתמטיקה על הריצפה ליד הלוקר שלי. ״אה.. אני... מצטערת.. אני לאחרונה לא מרוכזת.״ אמרתי בבושה בזמן שכל הכיתה מחכה שהמורה תתחיל את השיעור. ״מצטערת על האיחור.״ נוי הופיעה מאחורי בכניסה לכיתה ובידה הציוד שלי. ״לאחי היה עניין קטן בהפסקה ודאגתי לו. מלודי עזרה לי, תרשמי רק לי איחור. ממש הכרחתי אותה להישאר איתי שם. מצטערת.״ היא אמרה והצביעה באגודלה לכיווני. ״זה בסדר. אני ארשום רק לך איחור.״ אמרה המורה לנוי. אני ונוי מיהרנו לשבת בשולחן בשורה האחרונה. ״תודה שאת קיימת״ לחשתי לה והיא גיחחה.
השיעור עבר לאט כל כך. מי שם שעתיים מתמטיקה? ברצינות.
כל השיעור לא הפסקתי לחשוב על יונתן.
אני עכשיו חברה שלו?
הוא התכוון במובן של בת זוג? אפילו לא התנשקנו.
למה היה לי כל כך דחוף לחבק אותו?
עמד לו? לעזאזל, מה את בכלל חושבת על זה. ברור שלא.
״מלודי!״ המורה העירה אותי מחשבותיי. ״את נראת לא מרוכזת. תעברי בבקשה לשורה הראשונה ליד אור.״ נבהלתי. אני אמורה לשבת עכשיו במשך שעה וחצי ליד הילד שרב מכות עם הילד שמחשיב אותי כחברה שלו.
״אבל-״ באתי להגיד אבל אז קלטתי שכל הכיתה מסתכלת עליי.
קמתי באי רצון מהמקום שלי והעפתי מבט אחרון בנוי. אור חיכה בשורה הראשונה ואני התיישבתי לידו. הרחקתי מעט את הכיסא מכיסאו. כל השיעור לא הרגשתי בנוח לידו.
ברגע שנשמע הצילצול מיהרתי לנוי והחזרנו את הציוד ללוקרים. חיפשתי כל הזמן בעיניי את יונתן. לא ידעתי אם זה בשביל להתחמק מהקשר עין שלנו או אם זה בשביל לראות את היופי הלא תקין שלו. ״היי״ קולו נשמע מאחוריי והבהיל אותי. ״היי״ אמרתי והרגשתי את לחיי מאדימות. ״מה שלומך?״ שאלתי. ״יותר חשוב לי מה שלומך. אני מרגיש ממש רע לגבי מה שעשיתי היום ואני מצטער כל כך. מבטיח שלא אחזור על כך שוב.״ הוא אמר. חייכתי חיוך קטן ועניתי ״זה בסדר, אני מבינה שהיית עצבני. טעיות קורות לפעמים. אני סולחת.״ אמרתי. ״דרך אגב. אני נחשבת לחברה שלך?״ מפגרת. חסרת טאקט. טיפשה. ״זאת אומרת. היום בזמן שרבת הצגת אותי כחברה שלך.״ מטומטמת. הוא יבין שהיית שם כל הזמן הזה. ״אה.. נכון, אני חושב שכן. זאת אומרת. לא במובן של... בת זוג. אני פשוט מרגיש שאת חברה אמיתית.״ הוא ענה ונראה נבוך. ״אה. בסדר.״ אמרתי וחייכתי. ״בואי כבר״ נוי אמרה וגרמה לנו לגמור את השיחה. ״חכי לי!!״ צעקתי לנוי. ״ביי יונתן״ אמרתי ״ביי מלודי״ הוא אמר והרגשתי שהוא נועץ בי מבט בזמן שחברתי גוררת אותי.
***
היי לכל הקוראות והקרואים היפים והיפות ♥︎
אז מי שזוכר.ת, זה הספר הראשון שאני כותבת. פשוט יום אחד, אחרי הצהריים. החלטתי שאני רוצה להתחיל לכתוב ספרים. חשבתי שפה יכולה להתחיל הדרך שלי.
אז אשמח מאוד שתוסיפו פה ושם תגובה, ואפילו תשתפו את הספר. אתם.ן לא מבינים.נות כמה זה יכול לעזור לי!!
כמובן שאני אשמח גם לתגובות כנות שיכולות לעזור לי בהמשך.
אוהבת מלא ומאחלת לכולם שבוע טוב ושקט 🤍🇮🇱
YOU ARE READING
החיבור המושלם ❤︎︎
Romanceהחיים שלה מדרדרים. אמא שחוזרת כל ערב שיכורה חרם חברה שלא תמיד אפשר לסמוך עליה עד שיונתן קופר עובר לבית הספר שלה. יונתן הוא ילד שעבר חרם בבית סיפרו הקודם באשקלון. הוא עובר לתל אביב ושם הוא מכיר חברים חדשים, וכמו שהוא מכיר חברים חדשים, הוא מכיר את אהב...
