~מלודי~
כעבור עשר דקות אני נוי ואלמוג עשינו בלאגן במטבח של אמו של יונתן. נוי ואלמוג היו זוג מאוהב. תמיד חשבתי שהם מתאימים. לפני כמה ימים התאהבו באחת השני ומאז לא משחררים. נוי תמיד חפרה לי כמה שהיא מאוהבת בילד השקט. ״לא לשכוח להוסיף לחלק מהבלילה פיצפוצי שוקולד וסוכריות!״ נוי הזכירה. אני ואלמוג צחקנו והוא נשק לה על הלחי. הם היו מהממים. שני בלונדיניים בעליי עיניים בהירות מתאהבים. נוי הייתה מהממת והגיע לה מישהו כמו אלמוג. היה לה שיער חלק בלונדיני עם פוני שהגיע עד לעינייה. עניים ירוקות בהירות וקו לסת שכל אחת הייתה חולמת עליו. עירבבתי את הבלילה בזמן שנוי מוציאה את פיצפוצי השוקולד שלה ואלמוג ממיס חמאה על המחבת. נוי סיפרה לי שאלמוג מכין מנות שף מטורפות. הבחורה הייתה מאוהבת בבן אדם. ״אתה יכול לבוא לעזור לי רגע״. צעקה נוי לאלמוג.
נשארתי לבד במטבח בזמן שאני מערבבת את הבלילה, עד שיונתן הגיע וחיבק את מותניי ונישק את עורפי. ״היי״. אמרתי. ״היי״. הוא ענה. ״אתה יודע... רציתי לשאול על מה שסיפרת לנו אתמול״. הוא שתק לכמה רגעים ואז אמר ״על... החרם?״ הוא שאל. ״כן. כמובן... רק אם אתה מרגיש בנוח לספר לי״. הוא שתק שוב ונאנח. ואז התחיל לספר: ״בכיתה ז׳, כשכולם עלו לחטיבה, אני עליתי בלי אף חבר, ריף היה החבר היחיד שלי ביסודי, והוא עלה לחטיבה אחרת. ככה שלא היה לי אף אחד. באותה תקופה היה לי קשה מבחינה לימודית וחברתית. הציונים שלי עלו וירדו כל הזמן והתחילו לי בעיות קשב וריכוז. באיזשהו שלב נהייתי ילד שבורח מהשיעורים ומקלל את המורות. והחרם השפיע על זה עוד יותר. כמובן שההורים שלי לא היו מרוצים. לפעמים היו מקרים שהייתי הולך הביתה באמצע יום הלימודים כי חבורת ילדים הכו אותי ובעטו בי. הייתי המון פעמים חוזר אפילו עם חַבֻּרוֹת ענקיות. פעם אחת שברו לי את היד ואת האף, זה היה בערך באמצע כיתה ט׳. ואחרי המקרה הזה ההורים שלי החליטו לשים לזה סוף ולהעביר אותי לבית הספר של ריף. מאז הרבה יותר טוב לי והרבה יותר קל לי״. הוא סיים לספר ונאנח. שמתי לב לדמעה קטנה שברחה לו מהעין. ״היי, אל תבכה״. עמדתי על קצות אצבעותיי ורכנתי לחבק אותו. זה היה חיבוק ארוך ומכל הלב. היה לי קשה לראות אותו בוכה. אני לא רגילה לראות את פניו היפות ככה. תמיד הייתי מסתכלת עליו כשהוא מחייך וצוחק. ״ששש... זה בסדר״. עמדנו שם מחובקים במשך דקה ולבסוף התנתקנו. ״אתה בסדר?״ שאלתי בלחישה. ״כן״. חייכתי אליו. ״תודה שאת פה איתי. אני אוהב אותך. בטירוף״. הוא אמר בחיוך ענק. אלוהים, הוא היה כזה מתוק. הדבקתי לו נשיקה ארוכה על שפתיו הרכות. ״כדאי שנלך כבר לאכול, אני גוועת״. אמרתי וחייכתי לעיניו הבהירות.
YOU ARE READING
החיבור המושלם ❤︎︎
Roman d'amourהחיים שלה מדרדרים. אמא שחוזרת כל ערב שיכורה חרם חברה שלא תמיד אפשר לסמוך עליה עד שיונתן קופר עובר לבית הספר שלה. יונתן הוא ילד שעבר חרם בבית סיפרו הקודם באשקלון. הוא עובר לתל אביב ושם הוא מכיר חברים חדשים, וכמו שהוא מכיר חברים חדשים, הוא מכיר את אהב...
