- ONLY YOU -

1

-פרק מספר 1-
| נ.מ - פליקס |

״היונגין! היונגין!! קום כבררר!״ צעקתי אליו וניערתי אותו במהירות.
״ליקס.. אני עייף תעזוב אותי״ הוא נאנח בעייפות והתהפך לצד השני.
״נו אבל היונגין.. אני צריך אותך״ אמרתי באכזבה.
״אייש.. בסדר בסדר , מה קרה?״ הוא שאל והסתובב להביט בי.
״אני צריך חיבוק״ אמרתי בשקט והשפלתי את ראשי.
״בוא אליי..״ הוא פרש את ידיו ונכנסתי במהירות אל חיבוקו החמים.
״מה העניין? מה קרה ליקסי?״ הוא שאל וליטף את שיערי.
״זה פשוט ש.. מחר זה כבר שנתיים למותה של אמא..״ אמרתי בלחש ודמעות לאט ירדו מעיניי.
״אייש.. אתה צודק. אני איתך , בסדר? אל תבכה״ הוא אמר וניגב את עיניי.
״היונגין אל תעזוב אותי מחר.. בבקשה?״ לחשתי בבכי.
״לא מחר ולא אף פעם. הייתי לצידך מאז שאנחנו ילדים.. אתה חושב שאעזוב אותך מתישהו?״ הוא שאל וחייך לעברי.
״לא.. תודה שאתה איתי״ אמרתי וחיבקתי אותו חזק יותר.
״תמיד״ הוא אמר וליטף את שיערי.
״אתה יודע.. אמא הייתה גאה בנו.. אני מתכוון , היא תמיד אמרה לנו להשאר ביחד וגם אחרי שהיא הלכה.. טוב.. אתה לא עזבת אותי״ אמרתי בחצי חיוך מנחם.
״אני לעולם לא אעזוב אותך.. אנחנו החברים הכי טובים מגיל אפס ליקס.. אתה הדבר הכי חשוב לי בעולם. אמא שלך הייתה כמו אמא בשבילי , אני אדאג לך בדיוק כמו שהיא הייתה עושה וטוב יותר. אני מבטיח.״ הוא אמר וגרם לי לחשוב כמה מזל יש לי שהוא בחיים שלי.
״אתה תמשיך לישון איתי.. נכון?״ שאלתי בלחש.
״לנצח. בדיוק כמו בכל העשרים שנים האחרונות. אתה גר איתי מאז שהיא נפטרה.. אני מטפל בך מספיק טוב?״ הוא שאל וליטף את שיערי בעדינות.
״כן , אתה הכי טוב. תודה.. על הכל״ אמרתי והוא חייך וחיבק אותי חזק.
״אל תודה לי.. פשוט , תשאר איתי תמיד! אסור לך לעזוב אותי שמעת? לפחות לא עד שתמצא בן זוג!״ הוא הפנה אצבע מאשימה לכיווני וצחקק.
״אייש.. על מה אתה מדבר..״ עניתי במבוכה והשפלתי את ראשי.
״רק אמרתי בן זוג.. מה כל כך מביך אותך ליקסי הקטן״ הוא התגרה והתקרב לפניי.
״זה.. שום דבר , אני חוזר לישון״ אמרתי בלחץ והתהפכתי לצד השני.
יכולתי לשמוע את היונגין מגחך אך ידו אינה עזבה אותי. הוא עדיין חיבק אותי קרוב אליו.

היונגין הוא האדם הכי קרוב אליי מאז שאני זוכר את עצמי.
היינו בגן ביחד , בחטיבה ואפילו לאחרונה סיימנו תיכון יחד.
הוא תמיד היה שם בשבילי , תמיד עזר לי ותמך בי.. לא הייתי צריך אף אחד חוץ ממנו.
הקשר בנינו אף פעם לא היה ניתן להסבר.. הוא מיוחד.
אני גר איתו מאז שאמא נפטרה.. והוא ברצינות מטפל בי הכי טוב שיש.
גם המשפחה שלו מטפלת בי טוב , לפעמים הם מזמינים אותנו לאכול אצלם ארוחת ערב אז אנחנו הולכים.. הם המשפחה שלי. הדבר היחיד שאני מכיר מאז ומתמיד.
היונגין אף פעם לא נותן לי להרגיש לבד , הוא תמיד דואג שארגיש טוב ורצוי.
איך שלא אסתכל על זה.. הוא המשפחה שלי. הוא היחיד שעליו אני סומך.
כבר זמן מה שבכל פעם שהוא דואג לי ומטפל בי כל כך טוב ואפילו מתקרב ומחבק אותי , אני מרגיש שהלב שלי דופק בחוזקה.
אני לא יודע מה זה אומר.. רק.. מנסה להשאיר את המצב כמו שהוא.
זה היונגין.. החבר ילדות שלי. מאז ומתמיד.

״היונגין! מה נאכל היום?״ שאלתי וקפצתי עליו.
״אייש.. תכין את הטוקבוקי שאתה אוהב.. קום ממני״ הוא נאנק ואחז בגופי והזיז אותי הצידה.
״שמנתי??״ שאלתי והנחתי את מרפקיי על גופו השוכב.
״ממש לא , ליקס אתה קליל כמו נוצה.. מה שמזכיר לי שאתה באמת צריך לאכול טוב יותר״ הוא אמר ומשך אותי אל מחוץ למיטה.
״לאן זה?!״ צעקתי והלכתי אחריו.
״לאכול״ הוא אמר והושיב אותי בשולחן האוכל.
״אז.. טוקבוקי אמרנו?״ הוא שאל וחייכתי בזדוניות.
״ליקס.. אין מצב! אין פאקינג סיכוי!״ הוא צעק וכיוון אליי אצבע מאשימה.
״זה יצא טעים!!! אני משתפר!״ צעקתי בצחקוק ורצתי לידו.
״אני מצטער ליקסי , אתה מצוין בלהכין כל אוכל אחר.. אבל טוקבוקי? תשאיר את זה לי״ הוא צחקק וליטף את ראשי.
״איך שתרצה.. טוקבוקי עם אקסטרה גבינה ותבלינים בבקשה!״ צעקתי והתיישבתי בשולחן.
״כן אדון לי פליקס , עוד בקשות מיוחדות?״ הוא שאל בצחקוק.
״סוג׳ו!״ צעקתי.
״הגזמת. אתה לא שותה אלכוהול״ הוא קבע.
״ניסיתי״ צחקקתי.

״בבקשה.. קולה וטוקבוקי לילד הרעב שלי״ הוא הגיש לי את האוכל וליבי הלם.
״שלך?״ פלטתי בטיפשות.
״אתה יודע.. אתה שלי מגיל אפס. אף אחד לא קרוב אליי כמוך״ הוא הסביר.
״ברור.. ברור״ הנהנתי וחייכתי קלות.
״תאכל. אתה צריך את זה״ הוא אמר והנהנתי בהסכמה.
״אתה לא רעב?״ שאלתי אותו.
״זה בסדר , אני בדיוק יוצא עם חברים אז אני מניח שכבר אוכל בחוץ״ הוא אמר וליבי כאב לפתע.
״חברים שאני מכיר?״ שאלתי בסקרנות.
״בטח.. תום וריין״ הוא ענה.
״אני מבין.. תהנה״ אמרתי וחזרתי להתעסק באוכל.
״אתה.. תהיה בסדר כאן נכון?״ הוא שאל וניסה להביט בעיניי.
״כן.. כן בטח״ מלמלתי וחייכתי לו קלות והוא החזיר.
״אז.. אני יוצא. תאכל טוב ואל תלך לישון מאוחר , אחזור בלילה״
הוא אמר ובלגן את שיערי.
חייכתי אליו והוא יצא וסגר אחריו את הדלת.

אני יכול להסתדר לבד.. נכון?