- ONLY YOU -

24

-פרק מספר 24-
| נ.מ - פליקס |

היונגין ואני יצאנו קצת החוצה , לעשות סיבוב בפארק.
ישבנו לשתות משהו במשך כמעט שעה והמשכנו לטייל.
לאחר כמה דקות שמעתי בכי של ילדה קטנה.
״היונגין.. חכה רגע״ אמרתי ועזבתי את ידו כשהתקרבתי אל עבר אותה ילדה.
״שלום לך.. למה את בוכה?״ שאלתי והתכופפתי אליה.
״אני לא מוצאת את אמא״ היא בכתה.
״זה בסדר.. בואי נלך לחפש אותה״ אמרתי בחיוך והיא נתנה לי יד קטנה.
״יש לך לב זהב״ היונגין אמר לי וחייכתי.
״איך קוראים לך?״ שאלתי את הקטנה.
״דוני״ היא אמרה.
״דוני.. זה שם יפה״ אמרתי.
״אמא בחרה אותו!״ היא אמרה וגיחכתי.
״ואיך קוראים לך?״ היא שאלה אותי.
״פליקס״ עניתי.
״זה גם שם יפה!״ היא קראה וגיחכתי.
״ולך?״ היא הצביעה על היונגין.
״היונגין״ הוא ענה בחיוך.
״היינגין? זה שם קצת מסובך..״ היא הגתה את שמו לא נכון וצחקתי.
״זה לא היינגין זה היונגין.״ הוא תיקן אותה והתעצבן על ילדה קטנה מה שגרם לי לגחך.
״אז.. מה המקום האחרון שבו היית עם אמא?״ שאלתי.
״בדוכן הגלידה.. ממש כאן!״ היא אמרה והצביעה על הדוכן.
״אז בואי נתקדם לשם.. היא בטח לא יכלה להתרחק״ אמרתי והיא הנהנה במתיקות.
״איך אמא נראת?״ היונגין שאל אותה.
״יפה״ היא אמרה וגיחכנו.
״אני בטוח , אבל מה צבע השיער שלה? העיניים? מה היא לבשה?״ הוא שאל בצחקוק.
״השיער שלה שחור , עיניים ירוקות והיא לבשה שמלת נקודות שחורה״ היא אמרה.
״עכשיו יהיה לנו קל יותר..״ היונגין מלמל וגיחכתי.
לאחר כמה דקות של חיפושים , התיאור נמצא.
״הנה! זאת אמא שלך.. נכון?״ הצבעתי עליה והיא חייכה.
״כן! אמא!!״ היא צעקה אליה והתנתקה מידי , היא רצה אליה וכשאימה הבחינה בה היא ישר חיבקה אותה בחוזקה וליטפה את ראשה.
הסתכלתי עליהן וראשי מיד נדד למחשבות על אימי ועל הקשר שהיה לנו.. ניסיתי לא להיות עצוב עכשיו אז פשוט התרכזתי בילדה.
״חמודה שלי.. אמרתי לך מספיק פעמים שאסור להסתובב עם זרים!״ אימה אמרה לה.
״אמא הם לא זרים, הם עזרו לי למצוא אותך! זה פליקס וזה היינגין״ היא הגתה שוב את שמו לא נכון.
״היונגין״ הוא תיקן אותה וצחקתי.
״אני מבינה.. תודה רבה לכם בנים״ אימה הודתה לנו והנהנו.
״ביי דוני..״ נופפתי לה לשלום כשהן נעלמו.

״מה לעזאזל הבעיה בלזכור את השם שלי.. הוא עד כדי כך מסובך?״ היונגין שאל כשהלכנו וצחקתי.
״לא.. אבל זאת ילדה קטנה , זה לא נורא״ אמרתי והוא הרים את כתפיו.
״שיהיה.. אתה בסדר?״ הוא שאל אותי.
״למה שלא אהיה?״ שאלתי והבטתי בו.
״ראיתי את הפרצוף שלך כשהן התחבקו.. אני יודע שזה כואב״ הוא אמר והנהנתי בעצב.
״אני רק.. מתגעגע זה הכל״ אמרתי והוא ליטף את שיערי.
״זה בסדר.. מותר להתגעגע. אני יודע שהיא גאה בך מאוד עכשיו.״ הוא אמר וחייכתי קלות.
״אבל.. זה היה נחמד לראות אותך ככה״ הוא אמר לפתע. 
״איך ככה?״ שאלתי.
״טוב עם ילדים.. אני מתכוון , לראות אותך עם הילדה הקטנה הזו רק חיזק לי את המחשבות לעתיד״ הוא אמר בחיוך.
״איזה מחשבות?״ שאלתי בסקרנות.
״בית , משפחה , איתך״ הוא אמר וחייכתי קלות.
״אתה יודע שזה לא יהיה פשוט כל כך.. אנחנו גברים״ אמרתי והוא הנהן.
״זה יהיה בסדר.. אנחנו נסתדר״ הוא אמר.
״אתה באמת רוצה ילדים?״ שאלתי כשנזכרתי שבעבר הוא היה נגד זה.
״ממך? כן. אני רוצה להתחתן איתך , להביא איתך ילדים , לבנות משפחה ובית.. כל דבר שהוא איתך אני רוצה.״ הוא אמר וחייכתי בטירוף.
״אני מאוהב בך אתה יודע?״ אמרתי וליפפתי את ידיי מסביב לצווארו.
״יודע.. אבל האם אתה יודע שאתה אהבת חיי?״ הוא אמר וחיכך את אפו באפי.
נשקתי לו ברכות והוא אחז בסנטרי והעמיק את הנשיקה.
״כל כך אוהב אותי שאתה בולע אותי?״ שאלתי במלמול.
״מממ.. מה שתגיד..״ הוא מלמל לנשיקה וגיחכתי.

נכנסנו הביתה , תכננתי לעלות לחדר להחליף בגדים כשהיונגין עצר בעדי.
״ליקס.. אני צריך טובה , אל תשאל שאלות״ הוא אמר והנהנתי.
״תעלה להחליף לבגדים חגיגיים״ הוא אמר והרמתי גבה.
״בשביל מה-״ התחלתי.
״אמרנו בלי שאלות״ הוא אמר והנהנתי.
הלכתי להחליף בגדים.. לבשתי חליפת סטאן לבנה.. הכי קלאסי שמצאתי בארון.
ירדתי למטה וראיתי את היונגין מהודר בחליפה מכופתרת שחורה.
״פאק..״ הוא מלמל כשראה אותי. 
״היונגין! אתה כל כך חתיך!״ צעקתי ומיהרתי לחבק אותו.
״איך זה שיש לי את הבן זוג הכי יפה בעולם? תראה אותך!״ הוא אמר וחייכתי.
״מלאך בלבן״ הוא אמר ונשק לשפתיי.
״אז.. לאן הולכים?״ שאלתי ואחזתי בידו. 
״סוד״ הוא אמר ומשך את ידי אל הרכב.

אחרי זמן מה של נסיעה , היונגין כיסה את עיניי בכיסוי עיניים והוציא אותי מהרכב.
״ג׳יני.. מה אתה עושה״ מלמלתי ואחזתי בידו. 
״ששש.. תכף תדע״ הוא אמר וחייכתי לעצמי.
התקדמנו מעט ברגל עד שנעצרתי.
״אני יכול להוריד??״ שאלתי והיונגין התנתק מידי.
״תספור עד שלוש ותפתח״ הוא אמר.
״אחת.. שתיים.. שלוש״ ספרתי והורדתי את כיסוי העיניים.
שום דבר בעולם לא הכין אותי לתמונה שמולי כרגע.
היונגין. חוף הים בשקיעה. כורע ברך.

״ליקס שלי.. הבן אדם הכי חשוב לי בעולם.. החצי השני שלי והנשמה התאומה שלי מגיל אפס. אתה האדם לו אני רוצה לדאוג כל חיי , אתה האדם שאני רוצה שיהיה לצידי כל חיי , אתה האדם שאיתו.. אני רוצה בית , משפחה וילדים קטנים שירוצו לנו בין הרגליים. אני אוהב אותך יותר משמילים יכולות לתאר , לעולם לא תוכל להבין כמה אתה משמעותי עבורי.. אז הנה דרך טובה יותר להסביר.
ליקסי שלי.. בייבי שלי.. האם תנשא לי?״

הוא נאם ודמעות ירדו מעיניי , חיוך ענק נפרס על שפתיי כשהוא כרע ברך והציג למולי טבעת יהלום.
לא לקח לי זמן לחשוב לפני שיריתי את התשובה: ״כן.. ברור שכן״
בכיתי מהתרגשות ומשכתי אותו לחיבוק.
הוא הביט בעיניי והשחיל את הטבעת על אצבעי.
דמעות החלו לרדת מעיניו וחייכתי ונישקתי את שפתיו.
״אנחנו באמת מאורסים עכשיו?״ שאלתי בדמעות.
״באמת.״ הוא ענה בחיוך ונשק לשפתיי.
״בחתונה שלנו.. תהיה שלי באופן רשמי״ הוא אמר וחייכתי בהתרגשות.