- ONLY YOU -

9

-פרק מספר 9-
| נ.מ - פליקס |

התעוררתי מוקדם יותר מהיונגין.. הכנתי לו ארוחת בוקר ועליתי להעיר אותו.
נשכבתי על חזהו והחלתי לנשק את צווארו באיטיות.
״ממ.. מה אתה עושה שובב קטן..״ הוא מלמל בישנוניות.
״מעיר אותך.. אתה לא אוהב?״ אמרתי והפסקתי בחשש.
״אוהב מאוד.. התגעגעתי אליך״ הוא אמר ומשך אותי לחיבוק חזק.
״אייש.. הריח הזה..״ הוא גנח והסניף את צווארי.
״יודע מה מריח טוב יותר?״ שאלתי והבטתי בעיניו.
״מה זה?״ הוא שאל וליטף את פניי.
״ארוחת הבוקר שהכנתי לך״ עניתי בחיוך.
״הכנת לי ארוחת בוקר?״ הוא שאל מופתע.
״כן.. לא הייתי בטוח מה תרצה לאכול אז פשוט הכנתי חביתה וצנימים״ אמרתי בחשש.
״זה מעולה. אתה מעולה.״ הוא אמר כדי להרגיע אותי ונשק למצחי.
״אז.. אתה קם לאכול?״ שאלתי בחיוך.
״קדימה השף ליקס״ הוא אמר ומשך את ידי למטבח.

״זה היה מדהים. אני לא מאמין שהכנת לי ארוחת בוקר״ הוא אמר כשסיים לאכול.
״שווה להיות הבן זוג שלי..״ אמרתי בהתגרות והתיישבתי עליו.
״אכן שווה..״ הוא ענה ונשק לשפתיי עמוקות.
הוא אחז במותניי ומשך אותי קרוב יותר אליו , ידיי ליפפו את צווארו.
״ממ היונגין״ נאנקתי כשהוא נשך את שפתי התחתונה.
״פאק אני אוהב את השפתיים האלה..״ הוא גנח ומצץ את שפתי.
״היונגין..״ גנחתי ונתתי ללשונו להכנס לפי.
״אתה לא מסוגל לגנוח שום דבר אחר חוץ מהשם שלי אה..?״ הוא אמר בהתגרות וצבט את ישבני.
״האא~ פאק תפסיק היונגין~״ גנחתי במבוכה.
״חכה רגע״ אמרתי והוא עצר והתנתק מפי.
״מה קרה? עשיתי משהו לא בסדר?״ הוא שאל בדאגה.
״זה לא זה.. אין לך התנדבות עוד חצי שעה?״ אמרתי וקמתי ממנו.
״פאק! איך שכחתי.. אתה המלאך השומר שלי , המלאך!״ הוא קרא בלחץ בזמן שאסף את חפציו וצחקקתי.
״אני אחזור בערב ונמשיך את זה! תזהר להעלם לי״ הוא אמר ולפני שיצא מהדלת הוא רץ לכיווני ואחז בפניי בחוזקה , הוא נשק לשפתיי עמוקות ואצבעותיי מצאו את דרכן אל תוך שיערו הארוך והיפיפה.
״לך כבר.. אנחנו לא נצליח להפסיק״ מלמלתי לתוך הנשיקה בצחקוק.
״אני הולך״ הוא התנתק בצחקוק ונשק בקצרה לשפתיי בשנית לפני שעזב.

| נ.מ - היונגין |

נסעתי להתנדבות וכל הנסיעה הראש שלי עסוק רק בפליקס. אם לא הייתה את ההתנדבות הזאת אני נשבע שהייתי-
שיט.. לא חשוב. הראש שלי מלא בו , מכל איזור אפשרי.
אחרי כל כך הרבה זמן שהסתרנו את רגשותינו אחד מהשני.. אני לא אתן לו לחמוק ממני יותר.
הוא שלי , עד שהמוות יפריד בנינו.
הזוגיות הזו אינה משנה שום דבר בנינו.. אלא רק מעצימה.
כמו שטיפלתי ודאגתי לו עד עכשיו כחבר ילדות כך אדאג לו פי עשר עכשיו כשהוא בן זוגי. האדם הכי חשוב לי בעולם.

הנסיעה עברה בהמון מחשבות.. עד שהגעתי להתנדבות.
התקדמתי אל המתחם כשעיניי פגשו בבן אדם האחרון שרציתי לראות.
״מה אתה עושה כאן״ אמרתי בקשיחות.
״מתנדב״ ריין ענה בהתגרות.
״לא היית פה פאקינג חמישה חודשים , מה פתאום אתה חוזר״ שאלתי באי סבלנות.
״תשמע.. אני לא מבין למה התהפכת עליי ככה אבל-״ הוא התחיל.
״למה? התחלת עם פליקס מול הפאקינג פרצוף שלי ואתה קורא לעצמך חבר שלי?״ אמרתי בכעס.
״נו אז? אתה לא הבן זוג שלו או משהו כזה , מי אמר שאני לא יכול?!״ הוא צעק.
״אז נחש מה , אני דווקא כן. אז תעיף את הידיים הדוחות שלך ממנו״ אמרתי בעצבים.
״מה? אתם.. ביחד?״ הוא שאל מופתע.
״כן. בדיוק.״ אמרתי בגאווה.
״אתה עושה את זה כדי לנקום בי? מה לעזאזל היונגין-״ הוא התקרב.
״לנקום בך? נראה לך שאני אשחק ברגשות שלו כדי לנקום בך? אל תחמיא לעצמך יותר מידי..״  אמרתי בכעס.
״אז אתה בעצם אומר שאתה אוהב אותו״ הוא אמר.
״בדיוק מה שאני אומר״ הסכמתי בהתגרות.
״מה שתגיד.. אבל זה שאתם ביחד לא ימנע ממני להמשיך לנסות , אני מצטער היונגין אבל אני אוהב אותו בדיוק כמו ש-״ הוא התחיל ואגרופי פגע בלסתו.
״אל תנסה אפילו להתקרב אליו ואל תנסה אפילו להגיד שאתה אוהב אותו כמוני , אף אחד לעולם לא יאהב אותו כמוני.״ אמרתי בהתנשפות כשהוא קם מהרצפה והכה את פניי עם אגרופיו.
״ומה אתה חושב? שכשפליקס ידע שאתה חרא של בן אדם הוא לא יעזוב אותך? ליד פליקס אתה מלאך , אבל מחוצה לו.. אתה השטן.״ הוא אמר כשנפלתי על הרצפה והבטתי בו בעיניים זועפות.

״הוא כאן , בוא חמוד.. אתה יכול להגיע מכאן״ שמעתי קול נשי מכוון מישהו לכיוונינו.
״היונגין שכחת-״ פליקס נעמד מולי עם שקית אוכל כשהפיל הכל מידיו כשראה אותי על הרצפה מדמם.
״היונגין! אתה בסדר? מה קרה לך?״ הוא שאל בדאגה והתכופף ללטף את פניי המדממות.
״מה אתה עושה כאן.. ליקס.. זה לא בטוח״ מלמלתי כשניסיתי לשכנע אותו לחזור הביתה.
״לא אכפת לי! מי עשה לך את זה? כולך מדמם״ הוא סידר את שיערי לאחור ואחז בפניי כשדמעות עלו בעיניו.
״די.. הכל בסדר , אני בסדר אל תבכה״ אמרתי ומחיתי את דמעותיו.
״מי עשה את זה?״ הוא שאל ולא עניתי.
״היונגין מי עשה את זה?״ הוא שאל בשנית והבטתי בריין שעמד מולי. פליקס פנה להביט בו והתרומם.
״מה נראה לך שאתה עושה?״ הוא התקרב לריין ושאל בבכי.
״פליקס..״ ריין מלמל.
״אל תשתמש בשם שלי. אל תתקרב לא אליי ולא לבן זוג שלי. בבקשה פשוט תתרחק״ הוא אמר בכעס וחיוך קטן נגנב מפי.
״בוא נלך״ הוא אמר לי ועזר לי להתרומם.
אחזתי בידו והלכנו לרכב.

״ליקס.. למה הגעת לכאן?״ שאלתי כשנכנסנו לרכב.
״רציתי לתת לך את האוכל ששכחת בבית..״ הוא אמר וניגב את דמעותיו.
״תפסיק לבכות.. אתה יודע שאני שונא לראות אותך ככה״ אמרתי וחפנתי את פניו.
״תסתכל לי בעיניים ותגיד לי שאתה בסדר״ הוא אמר והביט בעיניי.
״אני בסדר״ אמרתי והוא נשם עמוק וקירב את ראשי לראשו.
״אני מצטער שנפצעת בגללי.. ריין משוגע״ הוא אמר בעצב.
״ריין לא משוגע.. הוא פשוט עוד אחד שמצא את עצמו נופל לקסם של לי פליקס.״ אמרתי בחיוך.
״ממש כמוני.״ הוספתי והוא חייך.
״אבל תמיד הייתי שלך ואתה שלי. זה מה שמבדיל אותנו מכל השאר. נכון?״ הוא שאל במתיקות.
״נכון מאוד יפה שלי , בוא נלך הביתה.. יש לנו מה להמשיך״ אמרתי וקרצתי לו.
״אתה פצוע , זה כואב לך..״ הוא אמר ונגע בלחיי.
״זה , כואב לי יותר״ אמרתי והנחתי את ידו על איברי.

״אייש.. אתה משוגע. בוא נלך הביתה״ הוא אמר ונשק לשפתיי.