- ONLY YOU -

5

-פרק מספר 5-
| נ.מ - היונגין |

יצאתי להתנדבות במד״א.. התחלתי להתנדב שם מאז שסבא שלי נפטר.. הוא קיבל דום לב באמצע ארוחה משפחתית וכשהסתכלתי עליו בתור ילד קטן חווה זאת מבלי יכולת לעשות כלום.. החלטתי שזה לא יקרה יותר. לא אאבד יותר עוד אדם יקר לי.

היו היום מקרים מזעזעים.. אבל לצערי אני כבר רגיל להכל.
החולצה שלי כולה מלוכלכת מדם ויום קשה עבר עליי.
הדבר היחיד שאני צריך זה פליקס.
הוא ברצינות היחיד שאני מסוגל ורוצה לשמוע אחרי יום כזה.

נכנסתי הביתה ועליתי לחדר , עיניי פגשו בפליקס שנרדם די מוקדם בהתחשב בשעה שבה חזרתי.
התקדמתי לכיוון המקלחת כשבטעות רגלי פגעה בשידה שליד מיטתו והוא התעורר בבהלה.
״היונגין? זה אתה?״ הוא קרא בפחד.
״כן.. כן סליחה , זה אני״ מיהרתי להרגיע אותו והתיישבתי לידו.
״זה.. דם? היונגין אתה-״ הוא התחיל.
״אני בסדר. הכל בסדר. היה פשוט.. יום קשה״ עניתי וליטפתי את גבו.
״אני מצטער.. שהיית צריך לראות זוועות כאלה..״ הוא אמר בשקט.
״זה בסדר.. זה התפקיד שלי. אני אדע לטפל בכל אדם לא משנה מה יקרה לו. ככה אף אחד לא ימות כמו סבא״ אמרתי ופליקס ליטף את לחיי. הופתעתי ממגעו והבטתי בעיניו.
״אתה מדהים , אתה פשוט מדהים היונגין באמת. סבא שלך בטוח גאה בך מאוד.. לפחות.. אני גאה״ הוא אמר וחייך לעברי.
״אתה מתוק ליקסי.. באמת. תודה על הכל אתה הדבר הכי מנחם שיכול להיות אחרי יום שכזה״ אמרתי וליטפתי את שיערו כשהוא חייך אליי קלות.
״תחזור לישון.. תכף אצטרף , אני חייב להתקלח״ אמרתי והוא הנהן ונכנסתי למקלחת.

כל המקלחת המחשבות מטריפות את ראשי.
פליקס הוא משהו אחר , מאז ומתמיד , הוא ילד שאי אפשר שלא לאהוב.
השאלה לאהוב באיזו דרך?
אני מתכוון.. אני דואג לו מאז שאנחנו קטנים , לא נפרדנו לשניה וגם לא נפרד.
אבל.. האם זה הגיוני שמתהפכת לי הבטן כשאני לידו? זה הגיוני שכל דבר שהוא אומר אני מוצא כחמוד? והאם זה הגיוני שריין פשוט מתחיל איתו מול הפרצוף שלי והדם שלי מבעבע.
זאת הייתה מקלחת משחררת מחשבות.. אני מניח שפשוט אלך לישון קצת , הדברים יראו אחרת בקרוב..

יצאתי לחדר השינה וציפיתי לראות את פליקס ישן.
״ליקס.. למה אתה לא ישן?״ שאלתי כשנכנסתי למיטה.
״אני לא מצליח , היית נראה לא כל כך טוב לפני המקלחת אז דאגתי..״ הוא הסביר והלב שלי שוב התחיל לפעום בחוזקה.
״לא הלכת לישון כי דאגת לי? ליקסי..״ מלמלתי וליטפתי את שיערו.
״בסדר.. בוא נלך לישון״ הוא אמר במבוכה ונכנס לתוך חזי.
״לילה טוב ליקס״ אמרתי בחיוך וחיבקתי אותו.
״לילה טוב היונגין״ הוא אמר וחייכתי קלות.

״אני יוצא להתנדבות.. יש לך ארוחת בוקר במטבח אם תרצה לאכול״ אמרתי כשהתארגנתי ופליקס בדיוק התעורר.
״בסדר.. תודה , בהצלחה״ הוא אמר בישנוניות.
חייכתי אליו ויצאתי מהבית.

| נ.מ - פליקס |

לא היה לי יותר מידי מה לעשות היום כי היונגין בהתנדבות.. פשוט החלטתי לצאת לטייל קצת בחוץ.
התארגנתי , שמתי אוזניות ויצאתי מהבית.
טיילתי באיזור שקרוב לבית כשפתאום הרגשתי יד מלטפת את כתפי.
נבהלתי והורדתי את האוזניות כשהופתעתי לראות את האדם שמולי.

״פליקס.. מה קורה?״ ריין שאל בחיוך.
״בסדר גמור.. מה איתך? מה אתה עושה כאן?״ שאלתי בסקרנות.
״אני בסדר.. יצאתי להליכה קצרה , איך אתה מרגיש?״ הוא שאל.
״האמת שטוב.. תגיד , אתה לא במקרה מתנדב עם היונגין במד״א?״ שאלתי כי נזכרתי שהיו מדברים על זה המון אחד עם השני.
״הייתי.. הפסקתי כי לא היה לי זמן לזה.. הוא עדיין שם?״ הוא שאל.
״כן.. הוא מדהים״ עניתי בחיוך.
״אתה באמת חושב כך?״ הוא שאל וגרם לי להתבלבל.
״כן.. מה לא? אתה חבר שלו.. אתה מכיר אותו״ אמרתי.
״כן.. הוא די טוב בהכל , אבל באשר אליך.. אתה צריך שמישהו ידאג לך כשהיונגין לא יכול להיות איתך.״ הוא אמר והושיב אותי על הספסל הצמוד אלינו.
הוא ישב די קרוב אליי ואני לא יודע מה אני חושב לגבי זה.
״זה בסדר.. היונגין דואג לי. באמת.״ אמרתי וזזתי באי נוחות.
ריין ליטף את גבי וזה מיד הזכיר לי את היונגין.
רק שכשהיונגין עושה זאת.. זה מרגיש אחרת.
״אתה יודע שאתה יכול לדבר איתי אם קורה משהו נכון?״ הוא שאל וליטף את שיערי.
״א..אני , כ-כן-״ גמגמתי בלחץ כשיד חזקה משכה אותי לחיבוק.
״לא. הוא לא יכול לדבר איתך אם קורה משהו.״ היונגין קבע בקשיחות ואחז בי בחוזקה.
״היונגין?״ מלמלתי בשקט כשהבטתי בו.
״ששש״ הוא השתיק והרגיע אותי כשאני עדיין בתוך חיבוקו החמים.
״היונגין.. סיימת את ההתנדבות?״ ריין שאל וקם ממקומו.
״חלאס עם הבולשיט ריין , אתה משחק אותה חבר שלי אבל מתחיל עם פליקס בכל פאקינג הזדמנות שיש לך?״ הוא צעק בכעס וליבי הלם.
״וגם אם כן? מה זה קשור אליך?״ ריין התקרב בבריונות להיונגין שהזיז אותי מאחוריו.
״הוא קשור אליי. בהכל. אל פאקינג תתקרב אליו שמעת?״ היונגין הזהיר בעצבים.
״או שמה? או שמה חתיכת שמוק״ ריין קילל את היונגין שאיגרף את ידיו.
״זה מספיק.. היונגין אנחנו הולכים״ אמרתי במהירות ואחזתי בידו לפני שיקרה אסון.
״פליקס אנ-״ הוא התחיל.
״בבקשה היונגין. בוא נלך.״ התחננתי כשהבטתי בעיניו.
״בסדר. נלך״ הוא הסכים ואחז בידי בחוזקה והלכנו.

הוא הותיר את ריין לבדו במבט עצבני ולא הביט לאחור אפילו לא לרגע.