- ONLY YOU -

3

-פרק מספר 3-
| נ.מ - היונגין |

לאחר כמעט שעה וחצי פליקס חזר , עם אוזניות באוזניו ועיניים אדומות.
״ליקס.. פאק כל כך דאגתי , איפה היית כל הזמן הזה?״ שאלתי וחיבקתי אותו בחוזקה.
״רק.. הסתובבתי קצת״ הוא ענה והשפיל את מבטו.
״תסתכל עליי , למה בכית?״ אמרתי והכרחתי אותו להסתכל עליי.
״לא.. לא בכיתי״ הוא קבע.
״ליקס.. אני מכיר אותך יותר טוב ממה שאתה מכיר את עצמך , תדבר איתי בבקשה..״ התחננתי והובלתי אותו לשבת על הספה.
״זה בגלל השטויות שאמרתי אתמול??״ שאלתי בלחץ.
״אתה..״ הוא התחיל.
״זה בגלל שהייתי מציק??״ שאלתי בלחץ שוב.
״היונגין..״ 
״פאק! איזה מטומטם אני.. פליקס אני מצטער , זה היום״ אחזתי את ראשי בחרטה.
״זה בסדר היונגין.. היום כבר תכף נגמר.. אני בסדר״ הוא אמר ומחה את דמעותיו.
״לא אתה לא , תספר לי מה אתה מרגיש. אני מקשיב.״ אמרתי וניקיתי את פניו הרטובות.
״זה רק ש.. אני מתגעגע אליה. אני לא יכול שלא לחשוב מה היה קורה אם היא לא הייתה חולה במחלה הארורה הזאת. הייתי רוצה שהיא תראה אותי עכשיו.. שתראה מה הפכתי להיות ושתהיה גאה בי. גאה בנו. אבל הודות לך אני בסדר. יותר בסדר ממה שחשבתי שאהיה כבר כמה שנים.. תודה״ הוא אמר ודמעה נפלה מעיניי.
״אל תבכה.. אני יודע שגם אתה מתגעגע..״ הוא אמר ומחה את דמעותיי באצבעותיו.
״יש לי כל כך הרבה מזל שאתה לצידי״ הוא אמר וחייכתי קלות.
״אני הוא הבר מזל. אין כמוך ליקס , אתה מדהים״ החזרתי וחיבקתי אותו בחוזקה.
״בוא תישן קצת.. עבר עליך יום קשה״ אמרתי והלכתי איתו לחדר השינה.
כיסיתי אותו וליטפתי את ראשו.
״תחבק אותי?״ הוא שאל.
״בטח. תמיד.״ אמרתי וחיבקתי אותו בחוזקה עד שנרדם בזרועותיי.

| נ.מ - פליקס |

״בוקר.. איך אתה מרגיש?״ היונגין שאל ברגע שהתעוררתי.
״בסדר.. טוב יותר. לאן אתה הולך?״ שאלתי כשראיתי אותו לוקח בגדים מהארון.
״לשתות משהו עם ריין ותום באיזה בר קרוב״ הוא אמר וסידר את שיערו.
״אה.. אפשר גם לבוא?״ שאלתי בטיפשות.
״אתה רוצה לבוא?״ הוא שאל מופתע.
״צודק.. זה היה מטופש.. זה רק שמשעמם לי בבית ו-״ התחלתי.
״לא לא , זה בסדר. אתה יכול לבוא , פשוט הפתעת אותי״ הוא אמר וחייך לעברי.
״אתה בטוח? אתה לא חייב אם אני מעיק עליך״ אמרתי בלחש.
״אתה בחיים לא מעיק עליי תפסיק לדבר שטויות , קום להתארגן״ הוא אמר ומשך אותי מהמיטה.
״אני מחכה לך למטה״ הוא אמר ונעלם במדרגות.
התארגנתי בזריזות וירדתי אליו.

״אז.. לא ראית את תום וריין כבר כמה חודשים , אתה לחוץ?״ הוא שאל כשנהג בדרך לבר.
״קצת.. אבל זה יהיה בסדר , הם החברים שלך מהתיכון אני מכיר אותם..״ אמרתי ושיחקתי עם אצבעותיי.
״גם.. וגם , אתה יודע שאם אני שם אין לך סיבה להלחץ , אני איתך״ הוא אמר וליבי הלם בחוזקה.
״כ-כן , ברור״ אמרתי והוא חייך לעברי כשליטף את שיערי.

הגענו.. הבר היה נראה די מלחיץ , אני מתכוון היו המון אנשים ורובם התאגרפו בתוך זירה.
הסתכלתי סביב וראיתי את תום וריין יושבים על הבר.
״פליקס? איזו הפתעה נעימה!״ תום קרא לעברי וחייכתי.
״נעימה מאוד״ ריין המשיך וליטף את גבי.
״טוב.. בואו פשוט נשתה משהו״ היונגין אמר והזיז את ידו של ריין מגבי.
התיישבתי ליד היונגין ותום וריין התיישבנו מולנו.
היונגין הביא שתיה לכולם חוץ ממני.
״היונגין״ קראתי אליו כי הבנתי מה הוא עושה.
״ליקס.. אין מצב״ הוא אמר ושתה.
״למה אתה לא נותן לו לשתות קצת? מה אכפת לך״ ריין הצטרף להגנתי ופניו של היונגין זעפו.
״כי אמרתי לא. אני זה שמחליט כי אני זה שאחראי עליו.״ הוא אמר בקשיחות.
״מה שתגיד.. תרגע.״ ריין החזיר ואגרופו של היונגין התהדק.
לא ידעתי מה לעשות אז פשוט הנחתי את ידי על אגרופו וסימנתי לו לנשום. זה מה שהוא עשה.
״שיהיה.. התחלתם לחפור , מה חדש פליקס?״ תום פנה אליי.
״לא יותר מידי.. ואצלכם?״ שאלתי.
״גם אין משהו מיוחד , רק שהיונגין נכנס למצב חדש , זה נקרא מצב חפירה״ תום השיב וצחקקתי קלות.
״אני לא חופר זה אתם , אני פשוט מקשיב״ היונגין התגונן.
״אהאה.. מה שתגיד גבר.״ תום אמר.
״פליקס.. איך אתה מסתדר בימים האלה?״ ריין פנה לשאול אותי.
״בימים האלה? מה זאת אומרת״ שאלתי ללא הבנה.
״כשהיונגין פחות בבית.. כשזה כבר שנתיים לאמא שלך.. אתה צריך עזרה?״ הוא שאל והרגשתי מבולבל.
״ריין!״ היונגין צעק.
״מה לעזאזל עובר עליך? אני בבית מספיק , פליקס מצוין והשנתיים של אמא שלו פאקינג לא עניינך , מבין?״ היונגין צעק בכעס והנחתי את ידי על ברכו הרועדת.
״ריין תודה על הדאגה.. אבל אני באמת בסדר. היונגין מטפל בי הכי טוב , השנתיים של אמא היו קשות אבל לא הייתי לבד. אז אל תדאג״ אמרתי.
״בסדר.. רק רציתי לוודא שאתה מסתדר.״ ריין השיב והנהנתי קלות.
״אנחנו הולכים״ היונגין קבע ואחז בידי.
״כבר?״ תום אמר.
״כן. הספיק לי.״ היונגין השיב והתרחקנו מהם.

היונגין אחז בידי כל הדרך אל היציאה כשמראה מזעזע לנגד עיניי.