The night we met

6

לורן

אני כבר שעה בשירותים ועדיין שומעת אותו מדבר עם אדוארד בקבלה. ׳לא נמאס לו׳. חשבתי מציצה החוצה מביטה בראקס שנראה חתיך יותר מתמיד עם הטרנינג האפור שלו. אני לא יודעת מה יש לו עם הצבע הזה.

״הנה היא!״ אדוארד הפליל אותי ושתי זוגות עיניים הופנו אלי. ׳שיט׳ חשבתי יוצאת מהשירותים לאט מתקדמת לעבר העמדה שלי בלי להיתקל במבטו החודר של ראקס שנהיה שקט.

הטלפון של אדוארד חייג וראיתי בהצג שזאת אחותו הקטנה. הוא הביט בי ובידיו היה את הטופס שצריך למלא עם ראקס. ״תלך אני אסתדר״ אמרתי לוקחת ממנו והוא הודה לי הולך לכיוון השירותים.

״מתחמקת?״ ראקס שאל והבטתי בעיניו מתעלמת. ״עד איזה שעה אתה עם הילדים?״ שאלתי כדי לכתוב בדף וחיוך קטן עלה על פניו. ״מתעלמת מממ״ הוא אמר וסגרתי את רגליי מהזרמים שעברו בתוכי. ״ארבע״ הוא אמר והסתכלתי בשעון רואה שהשעה אחד.

סידרנו עוד כמה דברים והבאתי לו את הכרטיס שלו לחדר אימונים. ״בהצלחה״ אמרתי ובמקום לקחת את הכרטיס הוא תפס לי את היד. ״תשחרר!״ אמרתי מביטה בעיניו והוא נשך את שפתיו מסתכל לי בעיניים.

״את עקשנית..״ הוא לחש ושיחררתי את היד ממנו. ״מודעת לזה״ אמרתי ומשהו אפל הופיע במבטו אך הוא התחלף במהירות להבעה האדישה שלו. אדוארד חזר בדיוק בזמן מניח את הטלפון שלו על השולחן.

״סיימתם?״ הוא שאל והנהנתי. ״תודה לורן״ ראקס אמר והבטתי בשפתיו מהופנטת מהדרך שהשם שלי יצא ממנו. הוא הלך ו כשנעלם לי מהשדה ראיה התיישבתי במהירות על הכיסא נושמת עמוק.

״למה את על קוצים כל פעם שאת לידו? היית ככה גם בבית קפה״ אדוארד אמר והנהנתי. ״זה סתם..״ מלמלתי והוא הנהן לאט בוחר לא להיכנס לזה ואני אסירת תודה על זה. חלפו כמה שעות והמקום כבר התחיל להתרוקן.

׳הצלחתי להתחמק מראקס מתי שיצא...אל תנסו להתחבא מתחת לשולחן רוב הסיכויים שתדפקו את הראש׳. אדוארד אסף את הדברים שלו מוכן ליציאה וקראתי לו.

״אה?״ ״נכון דיברנו על המסמכים שאנחנו רוצים לעשות אותם דיגיטליים״ אמרתי והוא הנהן מקשיב. ״אז חשבתי להישאר כאן ולעשות את זה עכשיו״ ״אין לך תוכניות?״ ״לא, הכל פנוי״
אמרתי והוא הנהן לאט.

״צריכה עזר-״ ״לאלא אני בסדר גם יש לך את הדייט עם סוזנה״ אמרתי והוא חייך. ״היא סיפרה לך?״ שאל וחייכתי גם. ״היא מספרת לי הכל..יאללה לך״ אמרתי מכוונת אותו לכיוון הדלת והוא הסתובב מביא לי מפתח. ״לא לשכוח לנעול״ ״תסמוך עליי!״ אמרתי סוגרת אחריו את הדלת.