The night we met

21

לורן
שנה אחרי

"ראקס!" למה הוא לא עונה.. יצאתי לסלון מכבה את הטלוויזיה הדלוקה. צלצול טלפון קטע את מחשבותיי והוצאתי אותו עונה לבן. "הל-" "לורן איפה ראקס?" הוא אמר במהירות לא נותן לי לסיים את המילה. 'יש לי הרגשה רעה'.

"הוא לא איתך?" שאלתי שומעת את אנחתו ברקע. "תקשיבי..אבא שלו השתחרר היום מהכלא" הוא אמר וקפאתי במקום. "מה!" צעקתי ממהרת לכיוון החדר מוציאה נעליים.

"בן הוא בטוח נסע לבית של אמא שלו" אמרתי שומעת דלת נטרקת. "בדרך לשם" הוא אמר מנתק ונאנחתי קמה מהמיטה יוצאת מהחדר. צרחה יצאה מפי כשזוג ידיים העיפו אותי על הספה. בן אדם די מפחיד הצמיד סכין חדה לגרוני לא נותן לי לזוז.

"בבקשה לא!" צעקתי והוא הידק את האחיזה. "תסתמי את הפה שלך!" צעק ועשיתי את מה שאמר. "איפה ראקס?" "א-אני לא יודעת" "איפה הוא!" "מי אתה!" צעקתי בחזרה והוא סטר לפניי.

"איפה..הבן שלי" הוא אמר וקפאתי במקום ופתאום הכל התחבר לי. עידכנו את ראקס שאבא שלו השתחרר והוא ישר מיהר להגן על אמא שלו בזמן שאבא שלו בכלל הגיע לבית שלו.

"אני לא יודעת! בבקשה תפסיק!" המשכתי לצעוק והוא דחף אותי בחוזקה על הרצפה והראש שלי נתקע בשולחן וכאב חד חלף בו. "אחח.." מלמלתי כשהטלפון נחטף מידי ויד חזקה תפסה את שיערי.

"נדאג לזה שהוא יגיע לכאן" הוא מלמל מצלם את פניי הדומעות וצליל ההודעה שנשלחה נשמע. ״מי את בשבילו״ הוא אמר מביט בעיניי ושפתיי רעדו פוחדת שיקרה משהו.

״בת זוג..״ מלמלתי והוא התחיל לצחוק. ״את?..ידעתי שאין לילד הזה טעם״ הוא אמר דוחף את גופי הצידה וכאב הורגש בחזי. ׳אל תתני לו להשפיע עלייך׳ חשבתי וצלצול נשמע מהטלפון שלי.

״לא!״ צעקתי מנסה להגיע אליו ואבא שלו רק דחף אותי אחורה. הוא ענה ושם על רמקול. ״אני נשבע לך אם אתה רק נגעת..״ ״תעצור בן״ ״אל פאקינג תקרא לי ככה, תשחרר את לורן עכשיו או ש-״ ״או שמה סופרמן״ הוא ענה ודמעות חדשות ירדו מעיניי.

״לורן אם את שומעת אותי..הכל יהיה טוב אני בדרך לשם עכ-״ ״אל תבוא!״ צעקתי חוטפת סטירה לפנים. ״אל תיגע בה!״ ראקס צעק ואבא שלו צחק ״יש לך חמש דקות״ הוא אמר מנתק את השיחה.

״ילד מטומטם״ הוא לחש זורק את הטלפון שלי על הרצפה וצפיתי בו מתנפץ ברעש חזק. ״למה אתה עושה לו את זה״ ״הוא הרס לי את החיים!״ ״אתה הרסת לו!״ צעקתי חזרה.

״אישתך הייתה בקומה ובמקום לעזור, להיות איתה , לשמור על הבן שלך שהיה צריך את אבא שלו אתה הרבצת לו!״ המשכתי לצעוק והוא תפס מהצוואר שלי לוחץ חזק.

״ת..תעזוב..״ לחשתי מרגישה שאני לא מצליחה להוציא אוויר. ״את לא תגידי לי איך להתנהג עם הבן שלי״ הוא אמר והרבצתי לידו וזה לא עזר.

עיניי התחילו להיעצם ונשמתי עמוק מקווה שראקס יגיע לכאן במהירות.

ראקס

"ראקס אחי תירגע זה לא רעיון טוב..תוריד את ההילוך המהיר" בן אמר לי שם את ידו על כתפי. "אני ארצח אותו" אמרתי עוצר את הרכב בעצירה פתאומית. בלי לחנות אני ובן יצאנו רצים לכיוון הבית. "ישר שנכנסים תשמור על לורן" אמרתי פותח את הדלת.

"הנה הוא.." נייתן אמר וחיוך קטן בזווית פיו. הבטתי מסביב לא רואה את לורן. "תחפש אותה בחדרים" אמרתי לבן שמיהר לעשות את זה ונייתן צחק מביט בבן שרץ לכיוון המדרגות. "טיפש אחד" הוא אמר לכיווני יושב על הספה. "כל מה שעשיתי כדי לחנך אותך ובסוף תראה מה נהיה ממך"

גיחכתי מתקדם לכיוונו. "מעניין מה אמא תגיד כשתשמע על זה" "אמא שלך בתרדמת בקרוב גם תנותק מהמכשיר המזויין" הוא אמר ועצבים התעצמו בגופי. "שלא תעז" הסתובבתי לכיוון הקול המוכר רואה את אמא נכנסת לתוך הבית. "קלי..את.." "תסתום את הפה נייתן"

היא אמרה מביטה בו עם אכזבה בעיניים. "מתי.." "זה לא חשוב עכשיו..אתה הפכת למפלצת!" היא אמרה בעצבים. "הכית את הבן שלנו?? אתה אחראי לצלקת הזאת על הגב שלו? אתה הרסת לו את החיים!" היא צעקה.

"והמילים שהוצאת מהפה לפני שנכנסתי מהדלת הזאת.." היא מלמלה ונייתן התקרב לכיוונה. "מותק.." "שלא תעז" אמרתי חוסם את הדרך שלו והוא צחק. "תזוז ילד" "תתרחק מאמא שלי" "אני אבא שלך!" "אתה לא" אמרתי מתקרב לכיוונו מכוון אצבע לחזו.

"אבא שלי..לא היה מתעלל בי.." אמרתי תוקע אותה בו. "לא היה מדבר ככה על אמא שלי.." הוא זז טיפה אחורה. "ולא פאקינג היה נוגע באישה שלי" סיימתי את המשפט וסירנות נשמעו מבחוץ.

"מוכן לחזור הביתה?" שאלתי וחיוך קטן עלה על פניי ופניו התאבנו. "בן זונה.." הוא לחש מעיף לכיווני את אגרופו. אמא צרחה ותפסתי את ידו מעיף את אגרופי ללסת שלו מעיף אותו אחורנית. התקרבתי מעיף עוד אגרוף..ועוד אחד..ועוד אחד"

כמה שוטרים שנכנסו לבית הרחיקו אותי ממנו על הרצפה ואמא חיבקה אותי מאחורה מחזיקה אותי. "לך ללורן ראקס תפסיק.." היא לחשה באוזניי והתעוררתי על עצמי מרק לשמוע את השם של הבחורה שלי.

"את תהי בסדר?" "לך!" היא אמרה דוחפת אותי לכיוון המדרגות והלכתי ממהר לכיוון החדר.

(:(