The night we met

7

ראקס
כמה שנים לפני

״בגללך אמא שלך בקומה!״ אבא צעק מעיף לי סטירה חזקה לפנים שהעיפה אותי אחורה. אמא ואבא עברו תאונה כל כך קשה שממנה רק אמא לא התעוררה. הוא מאשים אותי..שהכל בגללי, שאני אשם בתאונה הזאת.

״זה לא בגללי!״ צעקתי בחזרה חוטף בוקס לפנים וסחרחורות חזקות תקפו אותי. נשמע רעש של בקבוק זכוכית מתפוצץ וכאב חד מילא אותי. ״זה כואב!״ התחלתי לצרוח אבל הוא לא הקשיב לי והמשיך להחטיף לי.

הגב שלי שרף כל כך  והזכוכיות רק ננעצו בו. ״בבקשה אבא!״ ״אל תקרא לי ככה!״ הוא צעק ושדה הראיה שלי נהפך לשחור. ״בבקשה..״ מלמלתי והדבר האחרון ששמעתי היה סירנות.

-
הווה

״אדוני..״ התעוררתי משפשף את פניי מביט ברופאה שנכנסה לתוך החדר. ״שעות הביקורים נגמרו״ היא אמרה וסיבבתי את ראשי מביט באמא שלי ששוכבת שם חסרת הכרה כבר שש שנים.

״בבקשה אמא..״ מלמלתי מלטף את ראשה ודמעות ירדו מעיניי. ״אפשר עוד כמה דקות?״ ביקשתי מהרופאה שנאנחה יוצאת מהחדר. ״תתעוררי כבר״ אמרתי לאמא מעביר את ידיי על הלחי שלה.

״אני מתגעגע אליך כל כך..נייתן כבר לא בחיים שלנו, הוא בכלא״ אמרתי נזכר במשטרה שדפקה בדלת הבית שלנו ולקחה אותו אחרי שהשכנים התלוננו על צעקות.

השכנה שהייתה לנו רחל לקחה אותי תחת חסותה ושמרה עליי. עד שעברה שנה וכבר הייתי בן 18 והתחלתי לקחת את העניינים בידיים שלי. התחלתי להתאגרף להיות חזק יותר כדי לשמור על עצמי..ועל האנשים שאני אוהב.

עברתי לבית לבד, השגתי את המטרות שרציתי אני עכשיו מלמד ילדים קטנים להגן על עצמם מפני דברים כאלה. נזכרתי במבט של לורן אתמול כשהחזקתי אותה בידיים שלי. זה מבט שאני לא אשכח בחיים..המבט שהיה לי כשהייתי חוטף את המכות מאבא שלי.

קמתי מהמיטה מניח נשיקה קטנה על ראשה של אמא ויוצא מהחדר. מיהרתי ליציאה בלי לומר דבר לאחות שחיכתה מחוץ לחדר. נכנסתי לרכב נוסע לבית לא עוצר בשום מקום לפני. לאחר עשר דקות הגעתי נכנס לבתוך שומע רעשי טלוויזיה.

״עוד פעם״ אמרתי ובן החבר הטוב שלי קפץ במקום משחרר צרור קללות. ״בן של זונה מה נסגר איתך!״ ״מה אתה עושה פה?״ שאלתי. הוא עצר את הטלוויזיה ונאנחתי יושב לידו. ״היית אצל אמא שלך?״ הוא שאל והנהנתי מוריד את החולצה הלוחצת מעליי.

"וואו.." הוא מלמל והבטתי בו רואה שעיניו מופנות לגב שלי. "פעם ראשונה שאתה באמת מראה לי אותה" הוא אמר מדבר על הצלקת הגדולה שבגב העליון שלי. "אתה כמו אח בשבילי בן, אני סומך עליך יותר ממה שאני סומך על כולם" אמרתי והוא חייך חיוך ענקי קופץ עליי.

"אוקי..תעוף ממני" אמרתי כשהפיל אותי אחורה והוא התחיל לעשות קולות של בכי וגיחוך יצא משפתיי. "אני חוזר בי!" "אוקי, אוקי!" הוא אמר זז ממני וקמתי מהספה. "הכל טוב בבית?" שאלתי והוא נאנח מפעיל את הטלוויזיה.

אני לא אלחץ עליו אני יודע על כל מה שעובר אצלו בבית, ההורים שלו רבים בלי סוף..לפעמים מפילים עליו גם דברים. וכן הוא עדיין גר אצל ההורים בחור בן 23. הוא באמת כמו אח שאף פעם לא היה לי ואני אעשה הכל בשבילו.

הלכתי מסביב לספה שם את ידי על כתפו. "תישאר כמה שתצטרך, אתה יכול גם להישאר לישון אתה יודע איפה החדר אורחים" אמרתי טופח על המקום והוא תפס את ידי לפני שעזבתי מסתובב אלי. "אני מצטער שאני תמיד נופל עליך ככה"

הוא אמר וזיהיתי דמעות בעיניו. "תפסיק." אמרתי והוא הביט בי בבלבול. "תנקה את הדמעות לורנזו" אמרתי וזה מה שהוא עשה ונאנחתי טופח על כתפו פעם נוספת. "הכל יהיה טוב הם אוהבים זה את זה תן להם לשחרר הכל כדי שיוכלו להסתדר"

אמרתי והוא הנהן לאט. "אז אני מניח שאשן כאן היום" הוא אמר וצחקתי מהנהן. "כן אתה כן, בן זונה שכמותך" אמרתי גורם לו לצחוק. "תודה ראקס, באמת" הוא אמר והנהנתי הולך לכיוון החדר שלי.

עליתי על המיטה באנחה גדולה מעיף את ידיי לצדדים.

לורן

"אני לא עושה את זה.." מלמלתי וסוזנה תפסה בידיי והרמתי את מבטי אליה. "תתקשרי אל ראקס" היא אמרה ונאנחתי. "את בטוחה שזה רעיון טוב שהוא ילמד אותי הגנה עצמית?" "אוי תפסיקי לדבר שטויות פשוט תעשי את זה" היא אמרה ונשענתי אחורה על המיטה.

"גם אם אני אלמד סוז..אם אני אהיה במצב מול מקס אם הוא ינסה שוב..את יודעת אני לא אצליח לעצור אותו" אמרתי והיא נאנחה לוקחת את הטלפון מידי קמה מהמיטה. "אני כבר חוזרת" היא אמרה הולכת איתו לשירותים והרגשתי לחץ בחזה נזכרת באותו יום.

לפני שנתיים

"מקס מה אתה עושה כאן?" שאלתי הולכת טיפה אחורה הרחק מהדלת והוא נכנס מתקדם לכיווני. "אין אף אחד בבית נכון?" שאל סוגר את הדלת והבטתי בה באימה. "תלך מפה" אמרתי והוא צחק. "השתנית" הוא שלח את ידו אל פניי והעפתי אותה.

"תפסיק! אנחנו נפרדנו!" צעקתי נתקלת בדלת החדר שלי והוא דחף אותי פנימה מעיף אותי על המיטה. "בבקשה לא.." מלמלתי והוא הניח את שפתיו על צווארי. "לא..תפסיק!" צעקתי והוא החזיק את ידיי מעל ראשי.

"כמה זמן היינו ביחד? ארבע פאקינג שנים לורן ואת עדיין רוצה להשאר בתולה?" הוא אמר צוחק. "אנחנו לא ביחד עכשיו.." מלמלתי מרחיקה את ידו וצרחה יצאה מפי כשפתח את רגליי והכניס את אצבעותיו בניהם. "בבקשה לא!" צעקתי מרחיקה אותו.

"כן.." הוא מלמל פותח את רוכסן מכנסיו. "מקס.." "מה קורה פה??" ג'וש נכנס לחדר והרגשתי את הראיה שלי מטושטשת מהדמעות. "תעוף ממנה!" הוא צעק חובט לו בפנים מפיל אותו על הרצפה. "את בסדר לורי?" ג'וש שאל מתקדם אלי וקלטתי מהצד את מקס בורח. "לא!" צעקתי אבל זה היה מאוחר מידי.

"הוא כמעט..כמעט.." מלמלתי וג'וש חיבק אותי לא נותן לי להמשיך. "הוא לא יפגע בך יותר".

(:(