נ.מ לני
"הרבה השתנה פה מהשנה הקודמת" אמרתי לאמי, שהייתה עסוקה בלבהות ב.. משהו? "אמי?" נפנפתי בידי מול פניה. "אני.. אני איתך. נכון, שינו פה הרבה". הכל היה נראה.. חדש יותר. מזמין יותר. ביתי יותר. "איך את חושבת שכולם יגיבו כששתינו גילינו יכולות לפני כולם?" קרנתי. כבר דמיינתי את ג'ון, השוויצר הזה, מביט בי במבטים מקנאים. לא הייתה תגובה. "אמי!" "סליחה" היא הרכינה את ראשה. "הכל בסדר?" "כן בטח" "את יודעת שאת לא יכולה להסתיר ממני כלום" הרצנתי. גם אם היא אמפתית עכשיו, קשר תאומות זו אמפתיה בפני עצמה. "זה רק... אני מרגישה שמשהו מוזר עומד לקרות היום" "זו בטח האמפתיה שמשגעת אותך. כל כך הרבה תלמידים. או, היי ג'ין!" קראתי אליה. ג'ין היא החברה הכי טובה שלי ביקום כולו. "מצטערת אמ, צריכה לזוז. כבר חוזרת!" אמרתי ורצתי לג'ין לספר לה כל מה שקרה עם יכולת השיגור.
נ.מ. אמי
"אז.. נשארתי לבד" חשבתי. הסתובבתי קצת ברחבי פוקספייר והתחלתי ללכת לכיוון הבמה, שם יתקיים הנאום של המנהל, מר ג'ונסון, ושל חברי המועצה. אני אוהבת את מר ג'ונסון, הוא נחמד, וגם מצחיק. קול נשמע בכל רחבי בית הספר. "הנאום יתעכב עקב בעיות המועצה. עמכם הסליחה". הבטתי בשמיים. אין עננים. השמש מחממת בדיוק במידה הנכונה. מזג אוויר מושלם להתחיל יום מושלם. טוב, אולי דיברתי מהר מידי. נמרחתי על אדמת החצר בדיוק באזור בו ירד גשם קודם לכן. איך הגעתי למצב הזה? בוץ לכלך את תחפושת השלדג של לני, שנראתה עליי כסחבה. כמה ילדים צחקו. הרגשתי מושפלת, עד שיד הושטתה לעזרתי.
נעזרתי בה ונעמדתי, בעודי מנסה לנקות עד כמה שאפשר את בגדיי. "תודה" מלמלתי למושיט יד והבטתי בו. מעולם לא ראיתי אותו בפוקספייר קודם לכן, אף על פי שהיה נראה בגילי. היה לו שיער שחור ומעט פוני, עיניו תכולות בהירות כל כך עד שנראו ככסופות, וחיוכו... חיוך קטן ותמים. "היי" הסמקתי. "מי אתה?" "אני זאק. אני חדש פה. ומי את?" "אני.. אני זאק. זאת אומרת, אני אמי. אמי פוסטר. אבל את יכול לקרוא לי סתם אמי".
הוא נרתע מעט.
נ.מ זאק
פוסטר. פוסטר. הדמות עלתה במוחי שוב וקראה בקול חזק יותר משזכרתי. "להשמיד את פוסטר!".
היא הבת של סופי פוסטר. תרגלתי את הנשימות שאלווין לימד אותי דקות ספורות לפני זה. מאז שהתגליתי כמסמר, הייתי חייב לדעת לשלוט ביכולת הזו. הנשימות אמורות לעזור לי כדי שהיכולת לא תשתלט עליי ותפגע בי, ובמי שאיתי. עד שלא הראיתי לאלווין, לטאם ולביאנה שאני עושה אותם, הם לא נתנו לי להגיע לפוקספייר, אבל התעקשתי, יותר מתמיד. אולי המורה שלי לסימור יעזור לי לפתור את כל הבעיות. נשמתי בזמן שאמי שלחה אליי מבטים מבולבלים. "עשיתי משהו לא בסדר?" היא שאלה. "לא, לא, סליחה" קראתי כשסיימתי. "מה קרה?" היא דדאגה, אבל כל מה שיכלתי לומר לה הוא "היכולת..". היא לא יכולה לדעת מה ההוראה שקיבלתי, גם אם הייתי רוצה לספר לה. עיניה קרנו. "גם אתה קיבלת יכולת?" "כן, היום. אני מסמר" הרכנתי את ראשי. "איזו יכולת מגניבה!" היא חייכה. "את באמת חושבת?" "ברור" עכשיו גם אני חייכתי. "ומה איתך?" "אני אמפתית, ואני יכולה להרגיש שאתה טיפה חושש. מה קרה?" "בית ספר חדש והכל..." "אתה משקר" היא הרצינה. "סליחה" היא מיהרה לומר. "אני לא רגילה ליכולת הזו. זה לא העניין שלי ומותר לך לש.." "זה בסדר" עצרתי אותה. "אני פשוט לא יכול לספר" "אני מבינה" היא הסמיקה מעט, ופחדתי להודות שגם אני הרגשתי על לחיי בוערות מתמיד. "אני חושבת שאני ואתה היחידים שקיבלו יכולת. אה ואחותי התאומה כמובן" "יש לך אחות תאומה?" התפלאתי. עוד פוסטר להשמיד. "כן. קוראים לה לני. היא קיבלה את יכולת שיגור. אני אבין אם לא תרצה להתקרב אליי כי ההורים שלי הם 'התאמה גרועה' ובגלל זה יש לי תאומה..." "מה פתאום" קראתי. רציתי לספר לה שגם אני שונה, שאני לא יודע כלום על העבר שלי, אבל אפילו את זה לא הצלחתי לומר. החזה התחיל לכאוב אפילו כשחשבתי על זה. כנראה שאני לא יכול לספר לפוסטריות כלום. אפילו שהיא די.. חמודה.
הרגשתי את הידיים שלי רועדות וידעתי שהיכולת עומדת להתפרץ בגלל כל המחשבות. "תתרחקי" הזהרתי אותה. "מה? למה? מה קרה? אתה בסדר?" לא הצלחתי לעשות בקולו של אלווין. הראש שלי כמעט התפוצץ מכאבים ואמי נפלה על הרצפה, כאובה. לא היה לי מושג מה לעשות. ילדים הסתכלנו עלינו, מבוהלים. אני די בטוח שהרסתי לעצמי עכשיו את כל המוניטין. אל המקום הגיעו שני אלפים. הראשון בעל שיער בלונדיני ולבוש קצת.. מוזר. כאילו נלחם עם חיות בסוואנה. השני היה גבוה, גם הוא עם שיער בלונדיני אך ארוך, ולבוש מלכותי במיוחד. הראשון החזיק בידיי ולחש לי מה לעשות באוזן. השני שלח לי ולאמי אדים נעימים ומרגיעים. תוך כמה שניות הרגשתי טוב יותר וגם אמי הצליחה להתרומם. "תודה" אמרתי לשניהם, ואמי הייתה מבולבלת.
"סבא גריידי? לורד קסיוס?".
היייייייייי
פרק חדש🤩
וכמובן, כמו כל פעם, תודה לכם על הכל! אני מרגישה שהסיפור עולה וגדל בצפיות ובכוכבים, והכל בזכותכם💕
אתם עומדים ביעד שלנו כל פעם (איך?!😍) אז הפעם אני אאתגר אתכם והמטרה היא 7 כוכבים✨
נתראה בפרק הבא!
YOU ARE READING
התאומות קיפוסטר (שומרת הערים האבודות)
Fanfiction**נכתב לפני עלילות ספר 9** אז היי, אנחנו התאומות קיפוסטר😎 למען האמת, שם המשפחה שלנו הוא פוסטר, אבל קיפוסטר מסמל באמת את מי שאנחנו. הבנות של קיף וסופי. חוץ מזה, אבא לא רצה שום קשר לשם המשפחה הקודם שלו סנסן, ואחרי מה שהוא סיפר לנו עליהם, אנחנו לגמרי...
