התאומות קיפוסטר (שומרת הערים האבודות)

על חדשות רעות, רעות עוד יותר וממש ממש רעות

נ.מ לני

"חשבתי שנמאס לך מהמקום הזה" גיחך אלווין, "כנראה שבכל זאת התגעגעת אליי". "מה קורה לי?" נאנחתי באכזבה כשהבנתי איפה אני נמצאת. הרגשתי שהמוח שלי נמצא בתוך ערפל סמיך ועוצמתי. ניסיתי להיזכר מה הביא אותי לפה, אבל לא זכרתי כלום ממה שקרה היום. אפילו לא עם איזה בובה התחבקתי הלילה, ואת זה אני תמיד זוכרת. איזה יופי.

"יש לי חדשות רעות, רעות עוד יותר וממש ממש רעות. ממה להתחיל?" אמר בעליזות יתרה. גלגלתי עיניים.
"אז החדשות הרעות הן שהתעלפת. בבית הספר. מזל שאמי מצאה אותך, כי המצב יכול להיות הרבה יותר גרוע אם היית מגיעה לכאן אפילו חצי שעה מאוחר יותר ממה שהגעת. החדשות העוד יותר רעות, זה שההתעלפות לא קרתה סתם, אלא מהסיבה הפשוטה שלא חשבתי שתקרה לך לפחות בעשרים השנה הקרובות, היא שקרה משהו עד כדי כך לא צפוי, שההד הצליח להתפרץ החוצה ולהתחזק. אני מניחה שאת מרגישה שהמוח שלך לא צלול במיוחד, אז חיכיתי שתתעוררי כדי לתת לך את זה"  הוא שלף מהמדף בקבוקון צהבהב, ובלי ששמתי לב הנוזל החמצמץ כבר היה היישר בגרון שלי. "החומר הזה יכול לעזור לך לחזור לעצמך ממש תוך כמה דקות, אבל ייקח לו לפחות כמה שעות או אפילו כמה ימים עד שהוא יצליח להחזיר את הצלילות מעל הזיכרון המרכזי, האחרון וזה שבגללו נפלת, לכן כרגע לא נוכל לדעת מה קרה שהפעיל את ההד שלך בצורה כזו. אני לא רוצה להשאיר אותך פה לאורך כל הזמן הזה כי אין בדבר משהו שעלול לסכן אותך, אבל ברגע שתרגישי שאת נזכרת, אני צריך שתגיעי לכאן, וכך נוכל ללמוד ממה שקרה ולהפחית את הסיכוי שההד יפעל שוב בהמשך. למזלנו ההד לא יכול לפעול שוב כשאת נזכרת, אלא רק באותו הרגע שזה קרה. אבל, את כן עלולה להרגיש מאוד מבולבלת בדקות שהחומר יעבוד". "עדיין שכחת את החדשות הממש ממש רעות" הרצנתי. "טוב... אני מעדיף לספר לך את זה כשהמשפחה שלך תגיע".

"הגעתי, אפשר להתחיל!" אבא פרץ אל החדר בחיוך. "אתה מתכוון הגענו" נכנסה אחריו אימא, נועצת בו מרפק. מאחוריהם השתרכה אמי, עיניה נעוצות ברצפה. אני מניחה שלראות אותי מעולפת פעמיים תוך פחות משבועיים השפיע עלייה מאוד, וכאילו זה לא מספיק, אנחנו גם מקושרות אמפתית עכשיו, מה שבטח לא עוזר לתחושה הכללית שלה. "לני, מה שלומך? איך את מרגישה?" אימא ליטפה את שיערי, בפנים המודאגות הידועות שלה. "את לא עושה את זה נכון" הזיז אותה אבא והחל לסרק בעדינות בעזרת ידיו את השיער ולהשטיח כל קצוות שיער שבלטה מעט. "אני ממש בסדר, באמת. אם אלווין רק יגיד את החדשות שלו" הדגשתי את סוף המשפט לכיוונו של אלווין, "נוכל כבר לצאת מפה הביתה". "הבנתי את הרמז לני" הוא חייך.
"טוב, אז כמו שכולנו יודעים, ללני שורר הד בראש תקופה ארוכה מאוד, בערך מאז שהייתה תינוקת קטנה, ולכן אין באפשרותי להסיר אותו, אלא אם אשתמש בטכניקת ניתוח שמעולם לא עשיתי, שכרוכה בסיכון רב שעלול להיגמר במוות.
ההד התגבר לאחרונה עקב אירועים לא ברורים, אך שכנראה קשורים לגילה של לני, ולהתבגרות שלה. בכל אופן, בזמן שלני ישנה, המשכתי לבדוק אותה, וניסיתי למצוא פתרונות להחלשת ההד ולמזעור הפגיעות שהוא גורם. במהלך הבדיקה, ראיתי שחלק מסוים בהד חזק יותר מהאחרים, וכשהבנתי איזה חלק זה, נבהלתי.
ניסיתי שוב ושוב להבין, חיפשתי איך זה יכול להיות ואיך זה ההגיוני, אבל כשהתייאשתי, ניסיתי לחפש את הלא הגיוני, את הלא צפוי. וזה עבד.
אחרי הרבה בדיקות, ניסיונות ושוב בדיקות, הגעתי למסקנה. לני התעלפה כי ההד שלה הפעיל בצורה לא טבעית אזור במוח שלא הופעל קודם לכן, מה שגרם למערכות שלה לקרוס. אבל ההד שלה לא הסתפק באזור מזערי. הוא בחר להתחזק דווקא באזור שמשפיע על היכולות שלנו כאלפים, מה שאומר שמזל טוב לני, את גורמת". 

שלום לכולםםםם 
התגעגעתיייי
ממש ספרתי דקה אחר דקה לצאת שבת כדי להעלות לכם כבר את הפרק😍😍
אז היום פרק קצת יותר קצר מהרגיל (לפחות בשבילי, מעניין אם גם אתם שמתם לב) אבל יש בו המון הסברים חשובים, וכדאי לשים לב לכלללל דבר חשוד שאולי ירמוז לכם קצת על ההמשך🤐🤫🤫

וכמובן שכמו בכל פרק אצלי אני אוהבת לגרום לכם לסבול ולהשתגע מרוב מתח, וזה לא עומד להיפסק אז אל תנסו לשכנע😁😁 מקווה שגם הפעם התעצבנתם עליי (זה משפט קצת מוזר לומר)😂
המטרה שלנו לפרק הזה היא שבעה כוכביםםםם🥰

אז קדימה ל"ככב" וניפגש בפרק הבא!😊😊