התאומות קיפוסטר (שומרת הערים האבודות)

על סירופ ורוד ומנצנץ, הברזה משיעור היסטורית האלפים ועל חדשות מסעירות במיוחד

נ.מ פורקל

"מה זאת אומרת נעלם?" "איך נעלם?" געשו השאלות בחדר. "עצרו!" הגברתי את קולי וכולם השתתקו בבושה. "מר ג'ונסון התקשר אליי ומסר שהוא לא נכנס לשיעורים שלו, ולא נראה עם אף אחד כבר מספר שעות. טאם, ביאנה, תחזרו הביתה ותבדקו אם הוא שם. לא שאני נגדו, אבל הוא כבר עשה מספיק צרות". הם הנהנו בעיניים שבורות והתפוגגו משם. "כל השאר, אנחנו יוצאים למבצע חיפושים. אני מאמין שהוא לא הצליח להתרחק כל כך הרבה מפוקספייר, אז כל מקום שבקרבה. הגבעות, היער, סמטאות. הייתי שולח את שליחי המועצה, אבל הם עדיין בחקירה הסודית" גמגמתי את שתי המילים האחרונות. "איזו חקירה סודית?" התקרבה גלימר. "שלום גלימר. דיברנו עם החקירה ממש לפני כמה שבועות, את לא זוכרת?" "בטח שאני זוכרת" היא התיישבה בכיסא הריק ליד מארלה. "רק רציתי לוודא שאנחנו מדברים על אותה התוכנית" "זה לא זמן טוב לדבר על זה עכשיו. תתחלקו לשלוש וצאו לחיפושים" הוריתי ויצאתי מדלת החדר באנחה. משהו מוזר קורה כאן.

נ.מ לני

"מה זה? איפה אני?" תהיתי. מצידי הימני ראיתי בובה צמרירית של ג'ירפה, וזו לא הייתה בובה שלי. מולי היו מדפים רבים, מלאים בקבוקונים ושיקויים, מטבחון קטן וסלסילת בובות מפוצצת, ואולי קשה לי להודות בזה, אבל היא הייתה גדולה יותר משלי. מצדי השמאלי ראיתי מיטה זהה לשלי. פיהקתי ושמעתי רחש מוזר. אולי זו הייתה הרוח שחדרה דרך החלון הפתוח למחצה. התהלכתי בחדר וחקרתי אותו. הוא לא היה גדול במיוחד למען האמת. השמש סנוורה אותי, וכמעט דמיינתי שיש מישהו במיטה ממש לידי. קפצתי על המיטה בבהלה כשקלטתי שזה לא היה דמיון. "א.. אי.. אימא?!" גמגמתי. "בוקר טוב לני" נכנס דרך הדלת בחור בחיוך עליז בעל משקפיים עגלגלות ושיער חום מפותל ומפוזר. "מי אתה? מה אימא שלי עושה פה? מה אני עושה פה?" תקפתי אותו בשאלות. "אני אלווין, הרופא של פוקספייר" הוא סידר מעט את מדף התרופות ובחן אותן בקפידה. נכנסתי בחזרה למיטה. אלווין מזג בעדינות סירופ ורדרד ומנצנץ אל כף פשוטה. "אני חושב שזה יכול לעזור" הוא מלמל. הסירופ נראה טעים במיוחד. לשוני התקרבה לכפית וליקקה אותה בהנאה. הרגשתי עקצוצים בלשוני. הסירופ התערבל בבטני ובחילה מרה תקפה את גופי. העקצוצים גברו ותקפו אותי. אלווין מיהר להביא בקבוקון אחר. "אני לא לוקחת את זה" הודעתי בתוקף בעודי. אלווין קירב אליי את הבקבוק. הוא היה מלא בנוזל מעט סמיך שהזכיר לי ריר של חלזונות. צבעו היה ירקרק- צהבהב באופן מבחיל. "זה יעזור לך להפיג את התחושה" הוא ניסה לשכנע. עצמתי עיניים בחוזקה ומזגתי את תוכן הבקבוק לפי, מתחכך עם לשוני. הנוזל החליק בגרוני וחמימותו התפשטה. העקצוצים נרגעו בין רגע, והבחילה דעכה עד שכמעט וחלפה לחלוטין. טעמו של הנוזל היה כמרק מנחם ביום קר. התענגתי על כל לגימה, עד לטיפה האחרונה. "איך עכשיו?" "הרבה יותר טוב" חייכתי. גשם דפק על חלונות המרפאה. נהניתי מהשקט, מהרוגע. פתאום הבנתי למה אמי מסתגרת כל כך הרבה. עיניי נעצמו ונתתי להן לקחת אותי לחלום מתוק.