התאומות קיפוסטר (שומרת הערים האבודות)

על הטעות הגדולה של זאק, שיעור האמפתיה הראשון והגילוי המפתיע שאמר לורד קסיוס

נ.מ אמי

נדחפתי בין ערמות הילדים למרכז ורכנתי לעבר לני. "לני? לני?" הזזתי אותה, אך ללא תשובה. מר ג'ונסון נכנס גם הוא למרכז. "אמי, תתרחקי בבקשה" הוא דרש. "אני לא זזה מכאן!" נפלטה התגובה מפי מבלי שרציתי. "סליחה מר ג'ונסון" מיהרתי להתנצל. "אבל אתה חייב להבין. זו אחותי התאומה!"

הוא חשב מעט לפני שענה. "יש לך שיעור עכשיו. אל תדאגי, אקח אותה למשרד שלי עד שאלווין יגיע" "אלווין לא כאן?" תהיתי. "לא, היו לו... בעיות במועצה" גמגם ומיהר לאחוז ברגליה הדוממות של לני. עזרתי לו ותפסתי בכתפייה. חשבתי איך זה הגיוני שביום הראשון אלווין יחסר, וזה רק הדאיג אותי יותר. שאר התלמידים החלו להתפזר בכיתות ומר ג'ונסון סימן לי עם הראש ללכת. חיבקתי את לני חיבוק מהיר והמשכתי בכיוון המסדרון לשיעור הנורא מכל- אמפתיה עם לורד קסיוס.

נ.מ. זאק

אני לא מאמין שעשיתי את זה! איך יכולתי בכלל? ואם אמי תגלה.. אסור לה לדעת.
נענעתי את ראשי שוב ושוב ובכל פעם שהונף התנגש בקיר שירותים הבנים. כיסיתי את עיניי בעזרת הפוני ונתתי לעיניי להתמלא דמעות, לפני שמישהו יראה. מה קורה לי? זה כמו שמשהו שולט עליי, מחליט לי מה לעשות. אני לא רוצה להשמיד אף אחד. בטח לא את אמי או את משפחתה. הלוואי שיכלתי לשלוט בזה, עשיתי מספיק ליום אחד. סופי, ועכשיו גם לני.. אני אשאר כאן עד סוף היום ולא אחזור יותר. זה הפתרון הטוב ביותר. אסור לי לתת ל'דבר' הזה להשתלט עליי ואני אמצא דרך לעצור אותו.

נ.מ אמי

"שלום אמי" בירך אותי לורד קסיוס בעודו מסדר את שיערו. דבר אחד עבר בתורשה- משפחתו של קיף תמיד תאהב שיער מסודר. "אני מצטער על אי הנוחות שגרמתי לך לחוש, אבל אני לא אשם במה שבני מספר" נעצתי בו מבט מאיים מבלי לומר מילה. "בשיעורים שלי את תהיי חייבת לדבר" הוא תקף, אבל ברוגע. "היי" לחשתי. "מעולה. עכשיו אני רוצה להתחיל בכמה תרגילים פשוטים כדי לראות כמה הצלחת לעבוד על האמפתיה".

עבדנו במשך שעה על נשימות, תחושות ומחשבות. עם כמה שלורד קסיוס מעצבן, האמפתיה שלו כהחזקה ועוצמתית. "אצטרך להדגים לך את התרגיל הבא" הוא הודיע. "תני לי את כף ידך". הושטתי לו אותה בחשש. "הממ.. מעניין. אני מרגיש הרבה מאוד רגשות, גברת פוסטר". רציתי לתקוף אותו ולומר שלא יקרא לי גברת, אבל שתקתי. הוא היה מאוד מרוכז. "בתרגיל עכשיו ננסה ללמוד איך להפריד בין הרגשות שלנו לאחרים. אני מרגיש את כל רגשותייך עליי, אבל אני יודע להבדיל מה אני מרגיש ומה האחר. לפעמים זה עלול להרגיש אותו הדבר" הוא המשיך לדבר, אבל אני כבר נמנעתי מלהקשיב. לא יכולתי להפסיק לחשוב על זאק. לא ראיתי אותו, אפילו לא כשכל התלמידים נאספו. זה היה בכלל לא בסדר, מה שעשה. אבל בכל זאת... דמיינתי בראשי את חיוכו המבויש. לורד קסיוס נעצר לפתע. "מה קרה?" נעצרו מחשבותיי. "אני מרגיש שרגש אחד מתעצם מאוד, יותר ממה שהרגשתי שעה לפני כן" הוא הגביר את לחיצתו מעל ידי. "אני מרגיש.. חיבה?" הוא לחש. נבוכותי כל כך, רציתי לברוח כמה שיותר רחוק, אבל רק בלעתי רוק. "זה זאק, נכון?" הוא דיבר כאילו קרא את מחשבותיי. "לא!" התגוננתי. "זה בסדר, אני לא מתכוון לחדור לחייך האישיים. הם גם לא כאלו מעניינים אותי, אבל הרגשתי משהו מוזר אצל זאק כשבאתי לעזור לשניכם. הרגשתי אומנם במעט, אבל מספיק. הרגשתי שנאה מוסווית".

שלום לכולםםםם
אז פרק הדברים קצת מתחילים להתחמם🥵
ואמי+ זאק... 😁
היום אני ו @8Amalia מתחילות בהצבעות בתחרות שפתחנו בפרופיל שלה, אז מוזמנים לבוא להצביע (גם אם לא השתתפתם), ויש לכם עוד הזדמנות אחרונה לפרסם סיפור (שהוא בגוף ראשון/ נ.מ משתנה)💕
תודה ענקיתתת על כל הפרגון, הכוכבים והצפיות, אני ממש ממש ממש מעריכה את זה💚
אנחנו כבר בכמעט 800 צפיות!
ב1000 צפיות אני עושה פרק ספיישל מיוחד, אז כדאי לכם לחכות😍
תודה שקראתם ונתראה בפרק הבא (המטרה היא 6 כוכבים✨)!