פרק 7-דין:

31 5 0
                                    

שוב כמו בכל בוקר לאחרונה קמתי עם כאב ראש מטורף, נכנסתי למקלחת ואז התלבשתי מהר לקראת הלימודים.

ירדתי למטבח להכין לאמא שלי כריך עם חביתה וכוס מים, אולי היום היא כן תאכל.

נכנסתי לחדר שלה וראיתי שהיא יושבת ורואה טלוויזיה.

״היי אמא בוקר טוב״ אמרתי לה ונכנסתי לחדר, איווררתי אותו קצת והגשתי לה את המים והאוכל.

״תודה מתוק אני גוועת״ היא אמרה ונתנה לי נשיקה קטנה בלחי.

״יופי תאכלי אמא, את צריכה עוד משהו?״ שאלתי אותה לפני שיצאתי.

״דין הכל בסדר איתך?״ היא שאלה אותי בדאגה ונתנה ביס קטן בפרוסה שהכנתי לה.

״כן אמא למה?״ שאלתי אותה וניסיתי לחייך.

״סתם הרבה זמן לא דיברנו, אתה בכיתה יב עכשיו ועוד מעט תעזוב אותי ותלך ללמוד בהווארד״ היא אמרה והיו לה דמעות.

״אל תדאגי אמא אני לא הולך לשום מקום״ אמרתי לה והחזקתי לה את היד.

״זה גם מה שקיידן אמר פעם״ היא מלמלה בעצב, נמאס לי לשמוע את השם המזדיין הזה כבר.

״אני לא קיידן״ אמרתי לה בקול רגוע.

״אז הכל בסדר חמוד?״ היא שאלה אחרי רגע, הרגשתי שעומד לי גוש בגרון.
אלוהים כל מה שרציתי עכשיו זה את החיבוק שלה.
את אותו חיבוק שהיא הייתה נותנת לי כשהייתי ילד קטן והייתי עצוב.

״הכל מעולה״ אמרתי לה וחייכתי למרות שזה היה שקר.

״יופי מתוק שלי, אם אתה צריך משהו אתה תגיד לי נכון?״ היא שאלה בדאגה וליטפה לי את הלחי עם היד הקטנה והרזה שלה.
הנהנתי כי לא הצלחתי לדבר ואז יצאתי מהחדר שלה.

סגרתי את הדלת והרגשתי שאני לא נושם, הלכתי למטבח ואכלתי קופסה שלמה של גלידה.
ממש לא אכפת לי שהשעה עכשיו 7:30 בבוקר.

״אולי תפסיק עם האכילה הזאת כבר?״ אבא שאל כשנכנס למטבח.

״אני לא יכול ואתה יודע את זה״ אמרתי לו עצבני, לצערי אבא יודע שיש לי אכילה רגשית חמורה.
הוא זה שהיה איתי כשאבחנו את זה, בהתחלה הוא חשב שאני סתם זולל כל הזמן אז הוא לקח אותי לתזונאית כדי שתתן לי תפריט דיאטתי כדי שלא אהיה שמן אבל היא הבינה שמדובר במשהו אחר והפנתה אותי לפסיכולוגית, שם הבינו שיש לי אכילה רגשית ושאני תקוע עם החרא הזה לנצח.

״אני לא מבין איפה טעיתי איתך״ אבא אמר בייאוש.

״כן גם אני לא״ אמרתי לו בקול חלש והכנסתי כף לפה.

״אתה לא מאחר ללימודים?״ אבא שאל אותי אחרי שהסתכל בשעון שלו.

״לא״ אמרתי לו בקצרה והמשכתי לאכול.

ביחד ולבדWhere stories live. Discover now