קמתי מוקדם בבוקר כי שמעתי שהטלפון שלי מצלצל.
״הלו?״ שאלתי קצת בכעס, אני שונאת שמעירים אותי.
״בוקר טוב גם לך״ שמעתי את דין צוחק.
״מה אתה צריך?״ מלמלתי בישנוניות.
״אז אני מבין שלא ראית את המייל של המורה ליר?״ הוא שאל וצחק.
״איזה מייל?״ שאלתי מבולבלת ופיהקתי.
״המנהל אישר את הבקשה שלנו, הוא ביקש שנעבוד על החדר, יש לנו גג שבועיים״ הוא אמר.
קמתי בפתאומיות ונפלתי על התחת ״אחח״ אמרתי ושפשפתי את הטוסיק שלי בגלל המכה שקיבלתי.
״אליס את בסדר?״ דין שאל בדאגה.
״שמיכה מעצבנת..״ מלמלתי בעצבים וניסיתי לשחרר את הרגל שלי שהייתה תקועה בה, שמעתי את דין צוחק מהצד השני.
זה חמוד.
״מה אתה צוחק באשמתך נפלתי על התחת״ אמרתי לו בעצבים וכבשתי צחוק.
״אני מצטער״ הוא אמר וצחק עליי יותר.
״דביל״ אמרתי לו וצחקתי.
״רגע מהה, מה זאת אומרת שבועיים?״ שאלתי בלחץ אחרי שנזכרתי במה שדין אמר.
״כן צריך להתחיל לעבוד״ הוא אמר לי.
״אוי ואבוי, צריך לקנות צבע וצריך לקנות ספות ומשחקים ו-״
״אליס תנשמי יהיה בסדר״ דין אמר לי ברוגע אחרי שדיברתי בלחץ.
״כן אוקיי אני אנשום״ אמרתי וניסיתי לנשום, אני שונאת להיות בלחץ של זמנים זה מחרפן לי את המוח.
״בקיצור אני אוסף אותך עוד חצי שעה מהבית, נלך לקנות חומרי ניקוי וצבע לקירות טוב?״ הוא שאל.
״בסדר״ אמרתי וקמתי מהר כדי להתארגן.
שמתי מהר בגדים וסידרתי את הנעליים שלי.
שיט קבעתי עם נינה במכון אני לא מאמינה, אני חייבת להתקשר אליה.
״הלו״ נינה אמרה אחרי שענתה לי.
״נינה היי, תקשיבי אני מצטערת קרה לי כאן איזה מקרה חירום אני לא יכולה להגיע היום״ אמרתי לה תוך כדי שאני מנסה לשים את הנעל השנייה.
״אל הכל בסדר?״ היא שאלה בדאגה, הרגשתי כמו מניאקית אבל אין לי ברירה.
״כן הכל טוב נינה אני מצטערת, אני אדבר איתך ביי״ אמרתי לה וניתקתי מהר כי כמעט נפלתי מהנעל הארורה הזאת.
אני מקווה שנינה תלך בכל זאת, אני יודעת כמה היא צריכה את זה.
״אבא יצאתי״ אמרתי לאבא שישב בסלון, אמא לא הייתה בבית.
אבא הסתכל עליי לרגע ורק הנהן.
״אתה מתכוון להתעלם ממני עוד הרבה זמן?״ שאלתי וניסיתי לשמור על איפוק.
״אני לא מתעלם ממך״ הוא אמר וזה המשפט הכי ארוך שהצלחתי לגייס ממנו מזה הרבה זמן.
YOU ARE READING
ביחד ולבד
Romansa*זהו הספר השלישי בסדרת קרובים ורחוקים ואפשר לקרוא אותו כספר בודד אבל מומלץ לקרוא את הראשון והשני קודם* דין הוא הילד הכי מצחיק שתפגשו, מכל דבר קטן הוא יעשה בדיחה ויצחק על הכל. אבל זה לא באמת, בתוך כל ההומור הזה הוא מסתיר כאב ונראה שאין מי שיבין אותו...
