הגעתי לנינה שעמדה עם הבנים ומשכתי אותה משם תוך כדי שאמרתי "אלוהים נינה שמעתי מה קרה לך את בסדר?" והיא הנהנה.
"אמ.. ביי בנים, תודה כריסטיאן ודין הכל בסדר באמת" היא אמרה מהר.
״נינה איך את?״ שאלתי בדאגה והסתכלתי לה על המצח.
״הכל טוב באמת, היינו אצל החובש והוא טיפל בי״ היא אמרה לי וחייכתי.
״אצל החובש החתיך?״ שאלתי וחייכתי בסקרנות
״כן, אליס כריסטיאן אומר שהוא התחיל איתי, הוא לקח את המספר שלי גם״ היא אמרה מבולבלת.
״אההה אומיגד איזה כיף לךך״ צווחתי כמו משוגעת, נינה מהממת ברור שהחובש יתחיל איתה.
בחיי שאם לא הייתי סטרייטית או אם הייתי גבר אני הייתי מתחילה איתה.
״כן״ היא אמרה לי בקרירות.
״מה קרה נינה? למה את נראית מאוכזבת?״ שאלתי כלא מבינה.
״זה לא שאני מאוכזבת זה פשוט שכריסטיאן התנהג כל כך מוזר, כאילו שזה הפריע לו״ היא אמרה בקול חלש.
״יכול להיות שהוא מקנא?״ שאלתי בשוק.
״לא ממש לא הוא התנהג יותר כמו אח מגונן מאשר מישהו שמקנא, זה פשוט מוזר לי ככה זה יהיה מעכשיו? יהיה לי אח גדול שמגונן עליי ככה?״ היא שאלה בבלבול.
״אני לא יודעת בייב, אבל אם כן אני אפרק אותו״ אמרתי לה ברצינות והיא צחקה, היא יכולה לצחוק עד מחר אבל אם מישהו יפגע בה זה הסוף שלו.
״תודה אל אני אוהבת אותך״ היא אמרה לי.
״גם אני בייב״ אמרתי ומשכתי אותה לחיבוק, שמעתי את נינה משתנקת לרגע והרגשתי אהבלה.
״אוי סליחה הכאבתי לך?״ שאלתי בלחץ.
״לא לא הכל בסדר, זה כאב לי לשניה בבטן״ היא אמרה לרגע.
סיימנו את המסלול ועלינו חזרה לאוטובוסים, הפעם התעלמתי מניקול והלכתי לישון ישר שעליתי למזלי היא ישנה גם.
התעוררתי לשניה בנסיעה והסתכלתי לכיוון של דין, הוא נראה חיוור קצת לא?
———————————————————————
הגענו לאכסניה שישנו בה, היא הייתה יפה ונקייה מאוד נראה לי שיהיה פה אחלה ממש.
נינה ואני נכנסו לחדר שלנו, הורדתי חולצה כי הרגשתי מגעילה.
״אליס את מתחרטת על זה?״ היא שאלה אותי בלחש.
״על מה בייב?״ שאלתי כלא מבינה.
״על הקעקוע״ היא אמרה והסתכלתי עליה במבט קר קצת.
״למה את מתחרטת על זה?״ שאלתי בחנק.
״לא לא ממש״ היא אמרה בכנות ונרגעתי.
״כן גם אני לא, זה משהו משותף שלנו״ אמרתי ושמתי חולצה חדשה.
YOU ARE READING
ביחד ולבד
Romance*זהו הספר השלישי בסדרת קרובים ורחוקים ואפשר לקרוא אותו כספר בודד אבל מומלץ לקרוא את הראשון והשני קודם* דין הוא הילד הכי מצחיק שתפגשו, מכל דבר קטן הוא יעשה בדיחה ויצחק על הכל. אבל זה לא באמת, בתוך כל ההומור הזה הוא מסתיר כאב ונראה שאין מי שיבין אותו...
