פתחתי את הדלת מהר וראיתי את דין על הרצפה, הסתכלתי עליו בהלם ואז ראיתי את הקופסת כדורים על הרצפה.
עשיתי אחד ועוד אחד והרגשתי לחץ עצום בחזה.
סגרתי את הדלת מאחוריי ורצתי אל דין מהר ״דין מה קורה?״ שאלתי בלחץ.
״היי אליס״ הוא אמר וחייך בסוג של הקלה, הוא היה נראה מטושטש לגמרי.
״שיט דין מה עשית?! תירק את זה!״ צעקתי עליו והוא התעלם.
״אמרתי שתירק את זה״ המשכתי לצעוק עליו אבל הוא הניד בראשו לשלילה.
הבנתי שאין לי ברירה ותפסתי לו בפנים חזק, דחפתי את האצבעות שלי לגרון שלו וקיוויתי שזה יעבוד.
למזלי זה עבד והוא הקיא את כל הכדורים על הרצפה, ספרתי לרגע לראות שיש 22 כמו שכתוב בחבילה ונרגעתי קצת שראיתי שכל הכמות שם.
״לא אליס מה עשית?!״ הוא שאל בכעס ובעצב, מה עובר עליו?
״דין מה קרה?״ שאלתי בדאגה ותפסתי אותו שלא ייפול.
״אליס אני לא יכול יותר, לא בא לי תני למות בשקט בבקשה״ הוא אמר והסתכל לי בעיניים בהתחננות, כאב לי כל כך, כאב לי לראות את דין ככה.
רציתי לראות את החיוך המעצבן שלו, רציתי לשמוע את הבדיחות המציקות שלו לא רציתי לראות אותו ככה.
״לא דין אני לא אתן לך לעשות את זה, אני מצטערת״ אמרתי עם דמעות בעיניים.
״למה?״ הוא שאל כלא מבין.
״כי תאמין לי או לא דין אתה חשוב לי״ אמרתי לו בכנות והוא היה נראה מבולבל.
״אני לא חשוב לך את שונאת אותי״ הוא אמר והרגשתי אשמה מטורפת.
״אני לא שונאת אותך דין״ אמרתי לו בכנות וליטפתי לו את הלחי כדי להרגיע אותו.
״אליס״ הוא אמר בקול חלש וחסר אונים.
״מה דין?״ שאלתי אותו בדאגה.
״אני לא רוצה להיות פה״ הוא אמר.
״פה בחדר? אפשר לצאת קצת החוצה״ אמרתי לו.
״לא לא אליס אני לא רוצה להיות פה״ הוא אמר באותו טון חלש.
״איפה זה פה דין? אני לא מבינה״ אמרתי לו והרגשתי מבולבלת לגמרי.
״אני לא רוצה לחיות אליס, אני לא רוצה להיות פה״ הוא הסביר, המשכתי ללטף לו את הלחי והמילים שלו כאבו כמו אגרוף.
״למה דין?״ שאלתי כמנסה להבין.
״כי אין לי כאן אף אחד, אין לי סיבה להישאר פה״ הוא אמר בלחש.
״דין יש לך אותי, הייי אני כאן בשבילך״ אמרתי לו ברוגע והתקרבתי אליו יותר.
״תבטיחי״ הוא אמר בכמעט נזקקות, אלוהים מה קרה כאן? זה קשור לצעקות ששמעתי מקודם?
YOU ARE READING
ביחד ולבד
Romance*זהו הספר השלישי בסדרת קרובים ורחוקים ואפשר לקרוא אותו כספר בודד אבל מומלץ לקרוא את הראשון והשני קודם* דין הוא הילד הכי מצחיק שתפגשו, מכל דבר קטן הוא יעשה בדיחה ויצחק על הכל. אבל זה לא באמת, בתוך כל ההומור הזה הוא מסתיר כאב ונראה שאין מי שיבין אותו...
