פרק 20-אליס:

27 4 0
                                    

שמעתי דפיקות על הדלת ונלחצתי, למה שמישהו ידפוק כאן בשעה כזאת?!

הדפיקות המשיכו והחלטתי לרדת למטה לפתוח, הייתי לבושה רק בחזייה ובשורט אז קיוויתי שזאת אחת מהשכנות.

פתחתי את הדלת וראיתי את דין עומד חסר אונים, הרגשתי הקלה ובלבול.

״דין מה אתה עושה פה?״ שאלתי בלחש כדי לא להעיר אף אחד.

״אני יכול להיכנס?״ הוא שאל ולחש גם.

״כן בוא״ אמרתי לו והכנסתי אותו פנימה, הובלתי אותנו לכיוון המטבח והוא התיישב על אחד מהכסאות בר שלנו.

״דין מה קורה?״ שאלתי כלא מבינה.

״אני יכול לישון פה?״ הוא שאל עם תקווה.

״כן״ אמרתי לו והיה נראה שהוא מרגיש הקלה כי הכתפיים שלו השתחררו.

״דין קרה משהו?״ שאלתי בדאגה.

״אבא העיף אותי מהבית הוא אמר לי לחזור רק מחר, אין לי איפה לישון אז באתי לפה״ הוא אמר בכנות ובמהירות ונראה כאילו הוא מתבייש בזה.

״אוקיי דין אתה יכול להישאר פה בשמחה״ אמרתי לו וחייכתי כדי להרגיע אותו, אבא שלו דוחה אותי ממש.

״אליס אני רעב״ דין אמר במבט מדוכדך ובקול חלש.

״אוקיי אני אביא לך משהו לאכול״ אמרתי לו וחיפשתי משהו במקרר, ראיתי תבנית עם עוף ואורז שאמא הכינה היום בצהריים
הוצאתי אותה מהמקרר וחיממתי לו אותה, לאחר מכן הגשתי לו את זה.

הוא התחיל לאכול את זה מהר ובביסים גדולים כאילו הוא נזקק לזה, המראה הזה הדאיג אותי.
אין לי בעיה שיאכל מהר או מלא או בביסים גדולים שיעשה מה שטוב לו אבל כאן זה היה מקרה שונה לגמרי, כאן הוא אכל את זה כאילו חייו תלויים בכך.
אחרי 2 דקות הכל חוסל.

״אליס אני עדיין רעב״ הוא אמר והיה נראה שהוא מתבייש.

״אוקיי רגע״ אמרתי לו ופתחתי שוב את המקרר ראיתי שיש נקניק אז הכנתי לו כריך והשארתי את הפסטרמה בחוץ ליתר ביטחון.

הגשתי לו את הכריך והוא אכל אותו בדיוק כמו שאכל את העוף, מהר, בביסים גדולים ובנזקקות.

״דין מה קורה פה?״ שאלתי כלא מבינה.

״מה?״ הוא שאל בתמימות ונתן עוד ביס גדול.

״דין חסר לך אוכל בבית או משהו?״ שאלתי בדאגה.

״לא״ הוא אמר והמשיך לאכול.

״אז מה הסיפור?״ שאלתי כלא מבינה.

״למה את חושבת שיש סיפור אליס?״ הוא שאל ואז לקח את החבילת פסטרמה והתחיל לאכול, לא נראה לי שהוא בכלל שם לב שהוא עשה את זה.

״כי אתה אוכל כאילו אתה מורעב״ אמרתי לו בדאגה, המבט שלו התרוצץ עליי בסוג של לחץ ונראה שהוא מתלבט מה להגיד.

ביחד ולבדWhere stories live. Discover now