התעוררתי בבוקר והראש כאב לי, נזכרתי בכמה בכיתי אתמול וקיוויתי שהעיניים שלי לא נפוחות.
לקחתי מהכדורי הרגעה שלי שהיו לי בתיק ונשמתי קצת.
אני לא מאמינה שג׳ון עשה לי את זה, ואני חשבתי שהוא באמת רוצה אותי כמה סתומה יכולתי להיות?!
אני לעולם לא אשכח את מה שדין עשה בשבילי.
אם הוא לא היה בא, אלוהים אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הוא לא היה בא.
בחיים לא חשבתי שאני אהיה מאושרת כל כך לראות את דין אבל כשהוא הוריד ממני את ג׳ון הרגשתי תחושת הגנה, מעולם לא הרגשתי ככה.
בגלל זה חיבקתי אותו ככה חזק, לא יכולתי לשחרר ממנו, מהתחושה שלו.
הרחתי את החולצה שלו והיה לה את הריח שלי דין, זה ריח טוב כל כך.
אליס תתאפסי על עצמך!
הלכתי מהר לחדר אוכל ואמרתי לנינה שאני מחכה לה שם שוב.
נכנסתי לבפנים והמורה התחילה להגיד "תלמידים אני צריכה להודיע משהו, בעקבות מזג האוויר אנחנו נאלצים לבטל את המסע של היום, אנחנו נחזור מיד חזרה ויהיה לכם היום יום חופש" הרגשתי הקלה עצומה, כל מה שרציתי עכשיו זה לחזור הביתה ולקבור את עצמי מתחת לשמיכות ולא לצאת שבוע.
אבל גם ידעתי שאני לא יכולה לעשות את זה, אמא תתחיל לשאול שאלות ואני לא יכולה להכיל את זה שוב.
הסתכלתי לכיוון של ג׳ון וראיתי שהוא מסתכל עליי במבט מתנצל, כל הפנים שלו היו מלאות בסימנים של מכות והיה לו פנס ליד העין.
הרגשתי מגעיל ורציתי להקיא.
״אליס הכל בסדר?״ נינה שאלה אותי.
״כן הכל טוב רק מתבאסת שהיום התבטל״ אמרתי וניסיתי לחייך.
״בטוח?״ היא שאלה.
״כן כן בטוח אני הולכת לשירותים רגע, תלכי לאוטובוס כבר אבוא טוב?״ שאלתי אותה כי הרגשתי שעולה לי.
״רוצה שאבוא איתך?״ היא שאלה בדאגה.
״לא תודה נינה״ אמרתי לה והלכתי משם במהירות.
נכנסתי מהר לשירותים והתחלתי להקיא את כל מה שאכלתי, הרגשתי נורא.
הגרון שלי שרף ולא הפסקתי להשתעל.
״הכל בסדר?״ מישהי שאלה אותי.
״כן רק אכלתי משהו מקולקל״ אמרתי לה וחייכתי.
״אה טוב״ היא אמרה והלכה משם.
שטפתי את הפנים ואת הפה שלי, סידרתי קצת את השיער ולקחתי טיפות הרגעה הפעם כי כבר לקחתי כדור אחד בבוקר.
הלכתי לכיוון האוטובוס והתיישבתי ליד ניקול כשהגעתי, היא כנראה ראתה את המבט שלי כי היא סתמה את הפה כל הנסיעה.
הסתכלתי אחורה וראיתי שדין לא יושב ליד ג׳ון, לא הבנתי איפה הוא ואז קלטתי שהוא יושב ליד המורה רודריגו.
הוא עשה את זה בגללי? חשבתי לעצמי והרגשתי תחושה מוזרה בלב.
הגעתי הביתה אמרתי לאמא שלום והלכתי למיטה, לא היה לי כוח שהיא תחפור לי אז אמרתי לה שאני לא מרגישה טוב והיא שחררה.
אני מעריכה את אמא שלי אבל לפעמים קשה לי להכיל את זה.
״הלו?״ עניתי לטלפון כלא מבינה כשראיתי שהמורה ליר מתקשרת אליי.
״היי נינה מתוקה מה שלומך?״ היא שאלה ברכות, יכול להיות שהיא גילתה מה קרה? לא אין מצב.
״הכל בסדר מה איתך?״ שאלתי ושמרתי על קור רוח.
״מצוין, בגלל שהטיול הסתיים מוקדם רציתי שאת ודין תתחילו בפרויקט היום אין לנו הרבה זמן בשבילו ובעוד יומיים אני אמורה להגיש למנהל תוכנית עבודה ובקשה לציוד״ היא אמרה לי ברכות.
״מה זאת אומרת היום?״ שאלתי כלא מבינה.
״אליס מתוקה אני מבקשת שתלכי לבית של דין עכשיו ותתחילו לעבוד עליו יחד״ היא אמרה לי.
״תראי אם את מתחרטת אני יכולה לבקש מילדים אחרים אבל אשמח שאתם תעשו את זה״ היא הוסיפה, אוףףף ממש לא רציתי לוותר על הפרויקט הזה אבל גם לא היה לי כוח ללכת לדין עכשיו.
״בסדר אני אלך אליו״ אמרתי לה באיפוק.
״מעולה תודה, אז תדאגי להודיע לו בסדר?״ היא שאלה.
״כן בסדר״ אמרתי לה וניתקתי.
הלכה התוכנית שלי להישאר במיטה ולאכול גלידה, נכנסתי להתקלח ולאחר מכן התלבשתי.
שמתי על עצמי ג׳ינס גבוה וגופיה שחורה, שמתי את הנעלי ג׳ורדן הלבנות שלי וירדתי למטה.
״ביי אמא אני הולכת״ אמרתי לה לפני שיצאתי.
״לאן?״ היא שאלה בדאגה.
״אני הולכת לילד מהכיתה שלי לעשות איזה פרויקט״ אמרתי לה ועמדתי ליד הדלת, ראיתי שאבא מסתכל עליי אבל לא אומר כלום.
״בסדר מתוקה להתראות״ היא אמרה לי בחיוך.
״ביי אימוש״ אמרתי לה ויצאתי מתעלמת מאבא שלי, אם הוא מתעלם ממני שלא יצפה שלא אתעלם ממנו.
החלטתי ללכת ברגל לבית של דין, לא תזיק לי הליכה טובה כדי לנקות את הראש קצת.
נכנסתי לשכונה שלו והתלבטתי אם ללכת לנינה במקום כי עכשיו היא גרה אצל כריסטיאן והם שכנים אבל ידעתי שאני לא יכולה, אני צריכה את הפרויקט הזה.
התקדמתי לכיוון הבית שלו ושמעתי צעקות, נזכרתי שלא הודעתי מראש וחשבתי על ללכת חזרה הביתה.
עמדתי בחוץ במשך 10 דקות ורק שמעתי ריבים, לא שמעתי על מה הם רבים אבל זה בהחלט לא היה נשמע טוב.
אחרי שהצעקות פסקו עמדתי בחוץ עוד 15 דקות רק ליתר ביטחון ואז החלטתי לדפוק.
״שלום ילדה יפה״ מישהו שהיה נראה בן 26 או 27 אמר לי.
״היי״ אמרתי והרגשתי לא בנוח.
״איך אני יכול לעזור?״ הוא אמר בחיוך.
״דין נמצא?״ שאלתי וניסיתי להישאר רגועה.
״למה? את הזונה שלו או משהו?״ הוא שאל במבט תאוותני, איכ דוחה.
הרגשתי לא בנוח בכלל ורציתי ללכת הביתה אבל לא יכולתי.
״לא אני ידידה שלו באתי לעשות איתו עבודה״ אמרתי ברוגע.
״בסדר, אז כן הוא נמצא למעלה בחדר שלי כלומר שלו״ הוא אמר והצביע על המדרגות.
״תודה״ אמרתי ונכנסתי, עליתי למעלה והרגשתי שהוא לא מפסיק להתסכל עליי.
הסתובבתי לכיוון שלו וראיתי שהוא נועץ לי מבט בתחת.
עליתי מהר יותר ופתחתי את הדלת בפראות כי פחדתי מהאיש הזה.
YOU ARE READING
ביחד ולבד
Romance*זהו הספר השלישי בסדרת קרובים ורחוקים ואפשר לקרוא אותו כספר בודד אבל מומלץ לקרוא את הראשון והשני קודם* דין הוא הילד הכי מצחיק שתפגשו, מכל דבר קטן הוא יעשה בדיחה ויצחק על הכל. אבל זה לא באמת, בתוך כל ההומור הזה הוא מסתיר כאב ונראה שאין מי שיבין אותו...
