כתרים

פרק 12 - מלאני

השחר מפציע לחדרי החדש. קרני השמש מלטפות את פניי מבעד לחלונות הגבוהים, אלה שהוילון הכבד מוסט מהן. ציפורי שיר מזמרות את שירתן ואני נהנית כל כך מיקיצה טבעית שאינה מתקיימת בטרם זריחת השמש.

פיהוק קטן מזכיר לי את מאורעות האתמול. השמלה, השיער, האולם עוצר הנשימה. הריקודים.. אני מאורסת, בפעם השניה תוך יומיים, אלא שהפעם זה רשמי ובאישור המלך.

שתי דפיקות על הדלת. "אפשר להיכנס, נסיכה?"

אני מזהה את קולו של אדריאן וממהרת לעטות על גופי חלוק משי ולהתרומם מהמיטה. "כן."

אדריאן נכנס. "בוקר אור, נסיכה. ישנת טוב?"

חיוך מאיר את פניי. "ישנתי נהדר, תודה. מה שלומך?"

"נפלא," מחייכות שיניו הצחורות ללא רבב. "תרצי לאכול ארוחת בוקר ביחד, בחדרך?"

"לכבוד יהיה לי."

בן רגע נכנסות לורי ורוזי ומגשים בידיהן מכל טוב הארמון. התקרובת מגרה את כל חושיי וריחה גורם לרעשים מוזרים בבטני. "חשבתי שכדאי שנאכל לבדנו הבוקר, נכיר מעט."

"רעיון נהדר," אני ממלמלת ומגניבה חיוך לכיוונן. רוזי עדיין נראית מודאגת ושומרת על מרחק סביר מאדריאן. אני מקווה שתבין מחיוכי כי הכל בסדר. הוא נפלא ומקסים.

"התרצי חביתית, נסיכה?"

"אשמח מאוד."

ארוחת הבוקר ששלח טבח הארמון נפלאה ועשירה ביותר. אנחנו מתענגים מכל טעימה. הוא מבשל נפלא, החל מהחביתיות המתוקות וכלה בלפתן הפירות. המאפים עשויים במידה הטובה ביותר ואת מיץ התפוזים הוא סחט הבוקר.

הארוחה עוברת בנעימים. אדריאן מוביל את השיחה, מספר מעט על עצמו ועל נוראליה, שואל על הארמון ועל תחביביי ומביע את צערו הרב על מותם של הוריי בטרם עת.

הוא מקסים, מתחשב ומפזר קסם רב בכל הילוכו.

אני לא מבינה את פשר השמועות. אולי מקורן בקנאה?

אבן ענקית נגולה מליבי. אני חושבת שנהיה בסדר, ראיין ואני. כשנגיע לארמון נוראליה אבקש מאדריאן שימצא מישהי גם עבורו.

אני מדחיקה את שמו של אדי מכל מחשבותיי בנחרצות.

"שיהיה לך יום נפלא, נסיכה. ניפגש בערב. את יפה מאוד," הוא פולט פתאום ומחייך לנוכח הסומק בלחיי. "נעמה לי חברתך."

"גם לי," אני אומרת ולא מאמינה למזל הטוב שנפל בחלקי. "גם לי."

אחר הצהרים חופשי עבורי. אדריאן דואג להבהיר לי כבר בבוקר שהלילה לא יוכל לסעוד עמנו את ארוחת הערב ומפציר בי לעשות משהו נחמד, אולי אפילו להיפגש עם חברות. הוא כנראה לא מודע למצב בממלכה ואינו יודע על המחסור הרב בנערות ממשפחת המלוכה או האצולה, אבל איני טורחת לעדכן אותו שחברותיי הן המשרתות.