כתרים

פרק 11 - אדוארד

"אבא, הוא יתעלל בה."

אני לא מפסיק מלנסות. מאז ארוחת הבוקר הארורה הזו, בה הודיע אבא למלאני שהיא תינשא למלך נוראליה מחשבתי לא נחה לרגע. רגליי פוסעות אחריו לכל מקום, זונחות את חובותיי לגמרי. יועצו של אבא מנסה אמנם להניא אותי מלהידבק בו אולם מטרתי אחת, להפר את רוע הגזירה.

הוא מתעלם, כמו בשלושים הנסיונות האחרונים.

"מלאני לא עשתה כלום. היא לא ידעה על בגידתם של הוריה. ואתה מכיר את אדריאן, הוא יוציא לה את הנשמה לאט. אין חוק כזה שלא מענישים חפים מפשע?"

שתיקה נוספת. אבא מתעסק במסמכיו.

"אתה גידלת אותה! היא היתה הנסיכה הקטנה שלך עד שלואיזה ואריאנה נולדו. אתה שיחקת לה בשיער ושרת לה שירים והנחת אותה על ברכיך ולימדת אותה-"

"מספיק!" נימת קולו מסוכנת. אני משתתק ונסוג אחורנית. אבא מורה בידיו על הכורסא ומתיישב מולי.

"הייתי סלחן כל היום כי אמא ביקשה ממני לנהוג בך ברכות. אבל זה נגמר כאן. העלמה מלאני תינשא למלך נוראליה, כי כך יהיה ניתן להפוך את נוראליה לבת ברית. אני מצפה מיורש העצר להבין זאת, כיווון שתאלץ לעשות מהלכים דומים בעתיד."

"אני מבין, אבל.."

"עכשיו אני מדבר." קולו תקיף. "אתה הפרת את מילתי. הבטחת שלא תתראה איתם. נשבעת בהן צדקך שתתרחק מהם. ואתה מעניק לבת הבוגד את טבעתה של אמי? אתה צריך להודות לי שלא הרגתי אותה ביחד עם הוריה. מספר גבולות נחצו הערב, אדוארד. אף אחד מהם לא היה שלי."

"הוא יתעלל בה," אני מצליח להשחיל בקול ענות חלושה.

"היא אינה נמצאת בראש מעייניי, אדוארד. יש לי ממלכה לנהל. החתונה תתקיים, ואתה תשמח עבורה. אחרי הכל, היא ואחיה יוצאים ממעמד המשרתים וחוזרים למעמדם כנסיכים. יתרה מזאת, אחרי שיסעו לנוראליה לא נצטרך לראות אותם יותר. אולי כך תוכל להתחיל לתפקד."

אף מילה לא יוצאת מפי. 

אבא מתרומם. "מהו מעמדך, אדוארד?"

אני מבין לאן הוא חותר וחורק שיניים. "נסיך אדריאנה ויורש העצר."

"ומעמדי?"

גווי קד מאליו. "מלך אדריאנה."

אבא נאנח. "לא הייתי קשוח איתך מספיק, ילד. בעוד מספר חודשים תתקיים ההכתרה שלך וחוששני שאינך מסוגל להנהיג את הממלכה, אם דעך מוסחת בקלות שכזו מבת בוגדים. שכחת למי אתה חב את נאמנותך. לממלכה, להוריך, למלך שלך."

"כן מלכי," אני נכנע.

"חוששני ששלושה ימי צינוק יעזרו לך לזכור זאת ויהוו עונש הולם על התנהגותך הבוקר ועל השקר המתמשך."

בהלה אוחזת בי. בצינוק? אבא מעולם עוד לא הלך רחוק כל כך.

"תוכל לצאת לחגיגות הערב, על מנת שנציג חזות מלכותית אחידה," מציע אבא. אני מרכין את ראשי.

גם לוחם טוב צריך לדעת באיזו מערכה הוא מפסיד.

תנועה תקיפה בידו ושני שומרי ראש ניגשים אלי ומניחים ידייהם מתחת לבית שחיי, כמו אחרון הפושעים. אני מנסה להאבק יודע שזה קרב אבוד. הם לא יפרו את מילתו של המלך. ידיי נרפות בכניעה כשדלת חדרי הכליאה נפתחת ואני מושלך אחר כבוד לחשוך והמצחין ביותר, לצינוק.

כמה דקות לאחר מכן עיניי מתרגלות לחשיכה. מעולם לא ביקרתי בחדר זה, הוא יועד לפושעים הכבדים ביותר. הוריהם של מלאני וראיין בילו בו מספר שבועות. יכול להיות שילדיהם היו איתם, ראיין מעולם לא דיבר על התקופה הזו.

ארבע קירות, צחנה בלתי ניתנת לתיאור ומספר שקים בצד, כנראה מיועדים לשינה. אם חשבתי שבזכות היותי יורש העצר אבא יקל מעליי- הרי זו טעות. מזווית העין אני מבחין בתזוזה ובקולות כרסום קטנים ומגלה שעכברוש ענק מארח לי לחברה.

אני מצטנף בםינה, ידיי חובקות את ברכי בתנועה החביבה כל כך על מלאני.

לא אצליח לשרוד פה שלושה ימים.

אני צריך לרכוש את אמונו של אבא שוב, אם ברצוני אי פעם להציל את ארוסתי. גם אם זה אומר להתחנן שיוציאו אותי מכן ולהגיד שלמדתי את הלקח. גם אם זה אומר לציית לכל מילה שיאמר לי.

אם אצליח בתכניתי אוכתר למלך אדריאנה בעוד מספר חודשים. ואז אוכל לצאת למלחמה בנוראליה, להחזיר את מה ששייך לי.

את מלאני.

כשאני יוצא לחגיגות האירוסים תנועותיי קלות יותר. קולי מפוחד כיאות כשאני מבקש מאבא סליחה כנה ומתחייב לציית מעתה והלאה. לשמחתי הוא חושב שהצינוק עשה את עבודתו וממיר את שלושת הימים למעצר בית בחדרי הנוח.

כשפוגשות עיניי במלאני נשימתי נעצרת. היא כל כך יפה הערב, שיערה מעולם לא נראה זוהר יותר. התפאורה המושלמת עושה את שלה. ליבי נצבט. זה היה אמור להיות הערב של שנינו.

אדריאן מביט בה ואני מזהה בעיניו התנשאות, אולי גם קצת רכושנות. אולי אלו כל הסיפורים, אך לדעתי הוא מביט בה כמו חיה שצדה את טרפה. מלאני לעומתי מביטה בו בחיוך קורן והקלה של ממש שפוכה על פניה.

התזמורת מתחילה לנגן ואדריאן מבקש את ידה של מלאני לריקוד הפותח. היא מסתחררת בצרכז הרחבה, שמלתה מתנופפת ומוודאת שכל הנוכחים לא יוכלו להתיק את מבטם. כשנתקלות עיניה בשלי היא מרימה את אגודלה לאות שהכל בסדר, אבל כשמבט חולף ביני ובין ראיין אני מגלה ששנינו חושבים את אותו הדבר.

אף אחד מאיתנו לא קונה את ההצגות של אדריאן.